https://www.eshkolei-kedem.com https://www.eshkolei-kedem.com/my-post383f498f <h3> מכתב אחרון ופרידה - על המכתב הראשון בהיסטוריה </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%97%D7%99%D7%97%D7%A2%D7%99.JPG" alt="Open, aged book with handwritten notes and sketches on its pages."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> מכתב אחרון ופרידה </div> <div> <br/> </div> <div> לקראת האביב אני עוברת פורמט: זהו מכתב אחרון שנשלח כניולזטר בחברת דיוור, המאמרים הבאים יופיעו בקבוצות הווטסאפ השקטות.  </div> <div> <br/> </div> <div> אם כבר מדברים על מכתב, ובטח על מכתב אחרון לפורמט – זה זמן מצוין לברר: מתי, בעצם, נשלח המכתב הראשון? </div> <div> <span> מה נכתב בו? </span> <br/> </div> <div> <span> האם היה מכתב רומנטי או דיווח למלך, האם נכתב על קלף או נחרט באבן? </span> <br/> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> ובכן, </span> <br/> </div> <div> <span> ראשון המכתבים בעולם לא נכתב על חומר אלא גובש מאדמה ובוץ (!), וכלל לא הכיל מילים.  </span> <span> לא מילות אהבה, לא פקודות אל הצבא, ובעצם – לא היו מילים בכלל! </span> </div> <div> <span> מה, אם כן, היה בו?! </span> <br/> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> המכתבים הראשונים – אם אפשר לכנות כך משהו שלא היה דף ולא היו עליו מילים – שימשו כתעודות משלוח לסחורות שהושטו על גבי הנהר בעולם הקדום. </span> <br/> </div> <div> <span> כמות מסוימת של ראשי צאן, שקי חיטה או כדי בירה, הועמסו על גבי סירה קטנה, ותעודה בדבר הכמות המדויקת נשלחה עם משיט הסירה אל הקונה שהמתין במורד הזרם, מעין "קבלה" עתיקה על הסחורות שנרכשו. </span> <br/> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> אלא, </span> <br/> </div> <div> <span> שאותיות טרם היו. וגם מספרים התקיימו רק בשפה שבעל פה, כי טרם הומצאה מערכת קווים ועיגולים שתייצג אותם ותקרא – לימים – "סְפָרוֹת". </span> <br/> </div> <div> <span> אז כיצד הצליח המוכר לנהל רישום במצב כזה? </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> אסימוני חרס קטנים סימלו – כל אחד בנפרד – מוצר אחר, בהתאם לסימן שנחרט עליהם, ובשלב הראשון כמות הדיסקיות הקטנות שנשלחה ייצגה באופן פיזי את כמות הסחורות. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> אך מרגע זה עלה חשש, שמא יסלק השליח כד יין אחד או שניים, ובמקביל גם את האבן שמייצגת אותו. כיצד ידע הנמען - שכל מה שנשלח אליו אכן הגיע ליעדו? </div> <div> <br/> </div> <div> כדי להימנע ממעילה וגנבות, החלו לערבב את תפזורת האסימונים לתוך גוש של בוץ מגדת הנהר. </div> <div> <br/> </div> <div> מרגע שהתייבש – שימש הבוץ מעין מעטפה, ולא היה ניתן לסלק אף דיסקית חרס מתוך העיסה מבלי שהגוש כולו יתפורר. כך יכל הקונה לוודא כי כל הסחורות שהמוכר שלח לו – אכן שרדו את המסע ודבר לא נעלם בדרך. </div> <div> <span> עם הזמן, כדי לדעת כמה אסימונים נצררו במעטפת הבוץ גם מבלי לפתוח אותה, החלו המוכרים להטביע את אותם סמלים עצמם גם במעטפת הבוץ החיצונית. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> לבסוף הגיע הרגע בו לא נזקקו עוד לחרסים עצמם, הבוץ פינה את מקומו ללוחות חרס, ההחטבעה – למערכת מוסכמת של מילים, ורשימות התפוקה – לניוזלטרים כמו זה שמולך כעת :) </div> <div> <br/> </div> <div> <span> כאמור, אנחנו עוברים לווטסאפ, הקישור לקבוצה השקטה – להלן:    </span> <span> <a href="https://bit.ly/3JT9rOT" target="_blank"> <font> https://bit.ly/3JT9rOT </font> </a> </span> </div> <div> <br/> </div> <div> להתראות בקבוצה! </div> <div> <br/> </div> <div> שלי. </div> <div> <br/> </div> </div> Tue, 21 Mar 2023 08:08:10 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post383f498f thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postdcbe1bd6 <h3> עץ השדה וטעויות אחרות </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%A2%D7%A5+%D7%91%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%94.jpg" alt="A fallen, weathered tree in a desert landscape under a cloudy sky."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> ט"ו בשבט, שחלף השבוע, הזכיר לי את השימוש שעושים רבים ב"כי האדם עץ השדה" השגור – מבלי לדעת כי הם הופכים את הביטוי על פניו. </div> <div> <br/> </div> <div> בכל כתה, עיתון, וכרזת חג מתנוסס המשפט הקצר על ארבע מילותיו, כשהכוונת הכותב היא לבטא <b> דמיון </b> בין בני אדם ועצי שדה, והמשפט – כמובן – מסתיים בנקודה או בסימן קריאה. </div> <div> <br/> </div> <div> הידעתם, שבמקור הוא מסתיים בסימן שאלה? </div> <div> ולא רק שיש לו המשך, אלא במקורו – נועד הביטוי <b> להדגיש את המנוגד </b> בין אילנות לאנשים, ולא את הדומה. </div> <div> <br/> </div> <div> הפסוק המלא מופיע בספר דברים פרק כ', וההקשר הוא "הוראות פתיחה באש" של הזמן העתיק: במקום לפתוח במלחמה פנים אל פנים, היה מקובל להטיל מצור על עיר אויב, אך גם להטלת מצור מסתבר כי ישנם כללים: </div> <div> <i> <br/> </i> </div> <div> <i> "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים...ּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ, לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת!" </i> </div> <div> <i> <br/> </i> </div> <div> עד כאן – הוראות ברורות: "יתכן שבמהלך המצור תזדקק לסולם, למקל, לחומר בעירה – אל תחשוב לכרות את העצים סביב העיר הנצורה כי הם אלו שמספקים חיים ומזון". </div> <div> <br/> </div> <div> אבל לפסוק יש המשך:  </div> <div> <i> "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר" </i> </div> <div> <br/> </div> <div> בקריאה ראשונה, לא ברור מה משמעות הסיומת, זו שלא מצאה את מקומה בשיר המוכר של נתן זך. </div> <div> אולי מפני שרובנו לא שמים לב כי המשפט הוא, למעשה, שאלה, והאינטונציה הנכונה לקריאתו היא בלשון של תמיהה: "האם הוא כמו בן אדם, העץ הזה, שהוא יכול לבוא (=לנוס) מפניך בשעת מצור?!" </div> <div> <br/> </div> <div> בעברית בת ימינו, משמעותו היא כזו: </div> <div> אל תעלה בדעתך לכרות את עץ השדה! לא מפני שהוא מספק אוכל, זה הרי ברור מאליו. אלא בגלל שהעץ הוא בדיוק ההפך מבן אדם, ומאזן הכוחות נוטה לרעתו:  </div> <div> <br/> </div> <div> תושבי העיר יכולים לברוח כשהצבא מתקרב, הנצורים בעיר יכולים לבוא אל מעבר לחומות ולהתגונן מפני התקיפה – אך מה יעשו העצים שבטבע? האם הם כמו בני אדם שיכולים לברוח, האם הם כמו תושבים שיכולים להתחבא? כמובן שלא. לכן, אומר הפסוק, "עזבו, לכרות עץ זה לא 'כוחות': לכם יש גרזן לתקיפה, ואילו להם – אין רגליים לברוח." </div> <div> <br/> </div> <div> בפעם הבאה, לקראת פורים, נביא מספר ביטויים שהשפה המודרנית עשתה להם היפוך של ממש!  </div> <div> <br/> </div> <div> ובינתיים - מה מחכה החודש? </div> <div> קורס חדש, סיור חדש לחלוטין, והרצאה בזום. </div> <div> <br/> </div> <div> סופ"ש נעים! </div> <div> שלי. </div> <div> <br/> </div> </div> Fri, 10 Feb 2023 08:31:57 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postdcbe1bd6 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post04e30527 <h3> איך אומרים "אינסוף" במצרית </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/Egyptian+Museum+%28Cairo%29+%D7%A1%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%9D+%D7%A9%D7%9C+%D7%AA%D7%95%D7%AA+%D7%A2%D7%A0%D7%97+%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%9F+%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F8+%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99+%D7%91%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%A8+%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%9A+%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94.jpg" alt="Pair of ancient Egyptian sandals on display in a glass case, next to a blue necklace and text."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> ראשית המתמטיקה החלה במצרים. <br/> הרומאים אולי תרמו את הספרות שמעטרות עד היום שעונים עם סטייל עתיק, וארצות ערב את האלגברה וחישובי העומק, אבל החשבון הבסיסי הראשון, הכתוב, מגיע ממצרים. </div> <div> <br/> </div> <div> <span> בתחילה נכתבו מספרים באופן ארוך ומסורבל: <br/> אם "עשר" סומן על ידי פרסה, "מאה" על ידי נחש, והמספר "אלף" על ידי פרח בודד, הרי שכדי לסמן מספר כמו 4535 נדרשה שורה ארוכה שכללה ארבעה פרחים, חמישה נחשים, שלוש פרסות סוס ועוד חמישה קווים בודדים. </span> <br/> </div> <div>   </div> <div> <span> המלומדים שהיו אמונים על חישובי התבואה, הכנסות ממסים, וספירת היבולים – עשו זאת בשיטה שהצריכה ריכוז רב ויכולת חשבונאית גבוהה במיוחד. עד היום מכונה השבר ה"פשוט" (חצי, שליש, רבע...) בשם "שבר מצרי", על שמה של האומה הראשונה שפיתחה את הדרך לכתוב אותו. </span> <br/> </div> <div>   </div> <div> <span> <b> אבל... איך כותבים במצרית "הרבה"? </b> </span> <br/> </div> <div>   </div> <div> <span> לפני כמה שבועות התבקשתי להרצות במכון אבשלום בנושא חיי היום יום בתנך. בין השאר התעמקתי באופן החשיבה בעולם הקדום, וגיליתי כיצד נהגו לומר ולסמן אינסוף בארץ הנילוס. מה שבשפתנו כיום יקרא בחיוך - "מלאנת'לפים". </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> ואיך מציירים "מלא מלא"? -  </span> <span> על סוליית סנדליו של תות ענח' אמון צויירו קשתות מלחמה, על מנת לסמל את ניצחון המלך על אויביו. מספר הקשתות שצויירו – תשע. </span> </div> <div>   </div> <div> <span> <b> ומדוע תשע? </b> </span> <br/> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> ההנחה היא, שעם כל הידע החישובי, עדיין תפיסת העולם הקדומה שימרה את החלוקה הבסיסית של "אחד-שניים-הרבה". כלומר, המספר הראשון שמייצג רבים (ולא יחיד או זוג) הוא שלוש. במילים אחרות, כדי להעביר מסר של הרבה, די לנקוב בספרה שלוש. </span> <br/> </div> <div>   </div> <div> <span> ואם רוצים לומר "הרבה הרבה"? – או אז, יוסיף הדובר "הרבה" נוסף על ה"הרבה" הראשון. </span> <br/> </div> <div> ואם רוצים לתאר כמות גדולה אף מזה? ממש המון? – אם כך אין מנוס מלומר "אז היו שם...אה... הרבה פעמים הרבה!" </div> <div>   </div> <div> <span> בתרגום כמותי, הדרך לצייר את המקבילה המילולית של אותו "הרבה הרבה", תהיה שלוש פעמים שלוש. או בקצרה – תשע. לכן, תשע קשתות צויירו על סנדליו של תות ענח-אמון. האם ניצח את אויביו או לא? אולי נדבר על כך בפעם הבאה. </span> <br/> </div> <div>   </div> <div> <span> בינתיים  אני כאן להציע "הרבה הרבה" טיולים בירושלים - לינקים בתחתית המייל:  </span> <br/> </div> <div> <span> סיורי חג מולד האהובים חוזרים (בסיורי הערב אין כניסה לכנסיות למקפידים), וכן סיורי מזרח העיר. </span> <br/> </div> <div> <span> בחודש הבא נתחדש עם סיורי פריחה </span> <br/> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> להתראות בקרוב, </span> <br/> </div> <div> <span> שלי. </span> <br/> </div> </div> Tue, 06 Dec 2022 19:24:40 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post04e30527 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc91f77eb <h3> תה בטעם יין - התיון העתיק בעולם </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94+%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%96%D7%9C%D7%98%D7%A8+%D7%99%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%A1+%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A5+%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%94.jpg" alt="Wine barrels in storage with flowers."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> רגע אחרי הבחירות יגיע החורף, ואיתו יחזרו הפוך, הגשם, וספלי התה. אבל בעוד שאנחנו נתכרבל עם כוס תה בשביל הכיף, בעולם העתיק השתמשו בתיונים למטרה שונה לחלוטין: </div> <div> <br/> </div> <div>   <span> יין, מאז ומעולם, תיפקד על כל רצף החיים. </span> </div> <div> <br/> </div> <div>   <span> מצד אחד סיפק עונג קולינרי וכיכב במשתאות כסמל לקלות ראש, ומאידך – שימש מתווך אל עולם האלים: מהמיתוס השומרי העתיק על האלה גשתיננה – שפירוש שמה הוא "הגפן האלוהית" – ועד לטקסים בני זמננו שהיין עודנו ממלא בהם תפקיד מרכזי. </span> </div> <div> <br/> </div> <div> <b> אבל ליין בעולם העתיק היה תפקיד חשוב נוסף: נקיון! </b> </div> <div> <br/> </div> <div>   <span> בורות המים היו מקור החיים, וכל מי שלא התגורר בקרבת מעיין היה תלוי בהם באופן מוחלט. אבל מה קורה כשהבור מתלכלך, מתעפש, איכות המים יורדת לקראת סוף העונה או אם בשנת בצורת – אסון שאין לשערו – לא מתחדש כלל? מה ישתו במקרה כזה? </span> </div> <div> <br/> </div> <div>   <span> כמו תרמילאים שנוסעים להודו עם כלור וכדורי יוד – במקרה של מים לא נקיים דיים נהגו למהול את המים בחומר מחטא. בהעדר פרמקולוגיה מודרנית, אלכוהול היה החומר הזמין ביותר. </span> </div> <div> <br/> </div> <div> כשאנשי העולם העתיק משיקים כוסות יין, הם שותים למעשה תמהיל יין מדולל, סדומה לתרכיז פטל של ימינו, שמחפה על טעמם ומצבם של המים בכוס. </div> <div> <br/> </div> <div> <span> <b> <span> והתיון? </span> </b> </span> </div> <div> <br/> </div> <div>   <span> במסעות רחוקים לא תמיד התאפשר לשאת את כל כמות היין הדרושה. כשאדריאנוס מבקש לייעל את התנהלות הצבא הרומאי, הוא ממציא פטנט: </span> </div> <div> <br/> </div> <div>   <span> יין מרוכז ואיכותי במיוחד נמזג אל כדי חרס חדשים, נספג בהם, ולאחר מכן – כד החרס מנופץ! </span> </div> <div> את חלקי החרס הספוגים יישא מעתה כל חייל בכליו האישיים, ובבואו לשתות – יניח פיסה אחת בכוס. היין הכלוא בחרס ישתחרר אל המים ויעניק להם טעם וחיטוי. כך, חורף או קיץ, מול נטפליקס או בלי – תה בטעם יין מסתובב כאן כבר אלפיים שנה לפחות. </div> <div> <br/> </div> <div> <span>   <span> ומה עוד קורה עם בוא הגשמים? </span> </span> </div> <div> אנחנו מתחילים את העונה עם קורס נהדר ב"זמן אשכול", כישוף כנעני בכנס קסם בערבה, סיור מלכות לכל מי שרצה ולא הספיק, וסיורי מזרח העיר, שחוזרים בפורמט חדש! </div> <div> <br/> </div> <div>   <span> כל הפרטים להלן. </span> </div> <div> שנדע ימים שקטים. </div> </div> Thu, 03 Nov 2022 08:20:24 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc91f77eb thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post496221fa <h3> קרטל הסמים של המלך הורדוס </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%97%D7%A1%D7%94.jpg" alt="Glass of white liquid surrounded by green lettuce leaves."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> שתי בעיות היו למלך הורדוס. כלומר, הרבה יותר משתיים, אבל באלה נסתפק הפעם: המתים הרבים שנרצחו בפקודתו – בניו, חבריו, אשתו האהובה מרים – כל אלו היו פוקדים את לילותיו וממלאים אותם אימה וסיוטים. המלך לא הצליח לעצום עין ואם נרדם – שנתו היתה טרופה ורדופת שדים. ומאידך – בתקופה זו של מאה ראשונה לפנה"ס – כדורי שינה טרם היו בנמצא. </div> <div> <br/> </div> <div> רופאיו של הורדוס חיפשו לו מזור, ויתכן שמצאו את התרופה דווקא ב... משלוח של עלי סלט! </div> <div> <br/> </div> <div> מחברתי מיכל דוד שמעתי על מחקר מאלף של ד"ר גיא שטיבל:  </div> <div> פפירוס שהתגלה במצדה, ארמון המפלט של המלך רדוף האשמה, מספר על משלוחי חסה עצומים שהובאו למקום. זמן רב ניסו החוקרים לשער מה גרם לארמון להזמין כמויות שכאלו. הרי עם כל הכבוד לסלט קיסר ושייק ירוק – כמה חסה כבר יכול מלך אחד לאכול?! </div> <div> <br/> </div> <div> התשובה, אומר ד"ר שטיבל, כלל אינה קולינרית, אלא מגיעה – למרבה ההפתעה - מתחום הפרמקולוגיה והחומרים הנרקוטיים! </div> <div> <br/> </div> <div> החסה המקורית, הבלאדית, מגירה נוזל לבן כאשר מנתקים את העלה הירוק מבסיס השורש. אותו נוזל , מסתבר, מכיל כמות זעירה של אופיואידים: חומר פעיל הדומה בתכונותיו לאופיום, וכמוהו – גם הוא בעל אפקט מרגיע. </div> <div> אמנם מכמה עלים של חסה בסנדוויץ' לא יקרה דבר, אך אם נאסוף טיפה לטיפה – בכמות עצומה שרק הארמון יכול לממן – או אז תצטבר כמות מספקת לייצור אותו סם מרדים. </div> <div> <span> בזכות אותן טיפות לבנות שלוקטו ונרקחו במיומנות, יכל המלך הורדוס להרגיע את סיוטיו ולישון. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> אותו נוזל דמוי חלב, אגב, הוא גם זה שנתן לחסה את שמה! חלב, בלטינית הוא "לצ'ה". וכך הירק שמייצר את הנוזל בעורקי העלים שלו נקרא באופן דומה באנלית – lettuce. </div> <div> <br/> </div> <div> שנדע לילות רגועים וימים מלאים, </div> <div> בהמשך המייל הזדמנות גם לסיורי ערב מרתקים וגם לקורס בוקר חדש ומרגש: </div> </div> Mon, 01 Aug 2022 11:44:12 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post496221fa thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc2acd8f6 <h3> על שמפניה, ועל שני אגרונומים שכמעט חיסלו אותה </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%9B%D7%A0%D7%A1+%D7%99%D7%99%D7%9F+%D7%A6%D7%95%D7%91%D7%94.jpeg" alt="Glass of pink wine, grapes, and greenery in the background."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> סוף המאה ה-19', מזרח ארצות הברית. </div> <div> שני אגרונומים מאנגליה בוחנים דגימות של גפן מקומית כדי לבחון את גידולה בבית. הם לא יודעים עדיין, שאיתם במזוודה נוסעת הכנימה שתשמיד את תעשיית היין של אירופה. </div> <div> <br/> </div> <div> הכנימה שנצמדה לייחורים – פילוקסרה – נחתה בעולם הישן, ומיד החלה להשמיד את הגפנים העתיקות ביותר. חבלי ארץ שלמים שתפארתם היתה על ייצור ארטיזנלי מקומי, כמו חבל שמפיין המפורסם, צפו כעת בגסיסתם המהירה של הכרמים העתיקים: נטיעות בנות 500 ו-600 שנה הושמדו בזו אחר זו. </div> <div> <br/> </div> <div> כדי להתגבר על המחסור בענבים, החלו יצרנים שונים למהול את מעט השמפניה שהצליחו להפיק עם ענבים מצפון אפריקה, ואפילו – אבוי לבושה – עם מי סוכר וצבע. </div> <div> <br/> </div> <div> השמפניה, ששמה יצא למרחקים, ירדה מגדולתה עקב הדרדרות האיכות, ויצרנים רבים פשטו רגל. </div> <div> היה נראה שזה הסוף. <br/> <br/> </div> <div> שנים ספורות לאחר מכן, גפנים חדשות כבר גדלו ומילאו את העמק. כעת עמדו חקלאי חבל שמפיין מול בעיה חדשה: ערכו של המותג "שמפניה" נשחק אחרי השנים האימות בהן נכנסה נורמה של רמאות ועיגול פינות. </div> <div> איש לא היה מעוניין עוד ביין הצרפתי הגרוע, ומעט היקבים שהחזיקו מעמד – ירדו כעת מנכסיהם. </div> <div> <br/> </div> <div> כך הוקם לראשונה ה"אפילסיון": אזור יין מוכרז, מוקפד, שאיש מלבד יושביו לא יכול לשאת לשווא את שמו. </div> <div> השמפניה שקיבלה הכרה כמוצר איכות מקומי חזרה לשגשג בזכות ההגנה החוקית, תוך כדי שהיא נותנת השראה לאזורי ין נוספים בעולם. </div> <div> <br/> </div> <div> את הדברים שמעתי מפיו של עו"ד עידן בר-אולפן בכנס היין ה-6 שציין הפעם את הצטרפות מטה יהודה – המרחב הביתי שלי – לרשימת אזורי היין העולמיים. מברוכ!&#55358;&#56642; </div> <div> <br/> </div> <div> טיול יקבים יתפרסם פה בהמשך, מבטיחה. </div> <div> בינתיים מציעה סיור דגל חדש בששי הקרוב – מלכות בירושלים! – עליו כבר כתבתי, וסיור ב-1.7 לעין כרם, כי מזמן לא היינו. </div> <div> מיד אחר כך יתחדש ליין סיורי קיץ בשעות הערב. </div> <div> לחיים! &#55356;&#57214;&#55356;&#57207; </div> </div> Mon, 13 Jun 2022 17:31:30 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc2acd8f6 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post30adbd97 <h3> מה תפקידו של פעמון בטחנת רוח? </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/333.jpg" alt="Bronze bell hanging inside a wooden structure with rope, near an arched opening."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> במרומי מגדל הטחנה – בקצהו של גרם מדרגות תלול, ואז עוד אחד, סולם ארוך וצר ואז שני – נמצא המנגנון המכני שהוא לב-ליבה של העיר שמחוץ לחומות, ובלב המנגנון: פעמון. </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> כנפיה של טחנת הרוח הישנה הפכו מזמן לחלק מקו הרקיע, ולסמל הבולט של ירושלים שמחוץ לחומות, אך מאז שהוקמה על ידי משה מונטיפיורי, ידעה הטחנה אירוע או שניים, והמקום הפסיק לעבוד. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> כדי להחזיר עטרה ליושנה, היה צורך בחזון – זה המקום להודות ליוסי גרייבר שהפך את המקום לפנינה שהוא כעת – ובאיש ביצוע. </div> <div> <span> אך דווקא איש ביצוע לא כל כך פשוט למצוא. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> מהנדס שהובא במיוחד מהולנד, סיפר שאנשי הדור הקודם שמרו בקנאות על הידע, כל אחד מחשש שמא שכניו "יעתיקו" ממנו רעיונות, וכך – עם מותם – ידע יקר ערך נעלם ללא שוב, ורק בודדים מסוגלים כיום לטפל בשחזור טחנות. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> כשטיפסנו בעקבותיו במעלה הסולמות הצרים כדי לראות במו עינינו כיצד הופך משב רוח לכוח שטוחן חיטה לקמח – הסתבר שיש למעלה ... פעמון! </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> אז מדוע פעמון? </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> ראשה של הטחנה צר מאד מבפנים, והמקום – מועט. כשממלאים את המשפך בגרגרי חיטה, אי אפשר להשאר ולהשגיח -יש לזוז ולתת לאבני הריחיים לעשות את שלהם. </div> <div> <br/> </div> <div> <span> אבל.. איך נדע שכל גרגרי החיטה נטחנו, והגיע הזמן למלא שק חדש? או – חשוב מכך – איך נדע שכל הגרגרים נטחנו, ויש לבוא מהר בטרם תתחלנה האבנים לשחוק זו את זו? </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> בשביל זה, גיליתי השבוע, מותקן בפנים פעמון: עם ירידת מפלס החיטה במשפך, נמתח באופן אוטומטי החוט  </span> <span> שמחובר לפעמון, והוא מצלצל ומצלצל עד שמגיע בעל הטחנה וממלא שק נוסף – שיהפוך בעתיד ללחם. </span> </div> <div> <br/> </div> <div>   <span> * תודה למורת הדרך דורית גרייבר, שאפשרה לנו ללמוד את כל הטוב הזה. </span> </div> <div> <br/> </div> <div> שני סיורים החודש, וגם יום עיון אחד. </div> <div> <span> כל הפרטים <font> – <a href="https://www.eshkolei-kedem.com/%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D" target="_blank"> בקישור </a> . </font> </span> <br/> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> נתראה! </span> <br/> </div> </div> Fri, 13 May 2022 16:07:15 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post30adbd97 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post9ed947d2 <h3> נס מעבר לנהר </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/278178355_5106916329355769_4582197138923574471_n.jpg" alt="Ruined church in arid landscape, beige stone with collapsed walls, red tile roof, and dry earth surrounding it."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> לחצות נהר זה לא דבר של מה בכך. גם כיום, כשיש מעבורות וגשרים ומטוסים שיכולים לחצות אוקיינוס, אנחנו ממשיכים להשתמש בדימוי הנהר כדי להביע שלל רעיונות: </div> <div> <br/> </div> <div> "אי אפשר לחצות את אותו נהר פעמיים" עבור יופיה של חוויה ראשונית; "לחצות את הרוביקון" על מסעו של יוליוס קיסר לכיבוש רומא עבור מעשה שאין ממנו דרך חזרה; "לשחות נגד הזרם" שמתייחס לנהרות גדולים שזורמים במפלים ואשדות; וכמובן "כל הנחלים הולכים אל הים" של קהלת. ואפילו אז – "הים איננו מלא". </div> <div> <br/> </div> <div> כאן בארץ גוף המים המשמעותי הוא הירדן. ולמרות שאינו ממש נהר – הרי מי שראה את הדנובה והמיסיסיפי יתקשה לקרוא לו כך – הוא מותיר חותם בקרב העם שחוצה אותו בכניסה לארץ, ימים ספורים בלבד לפני פסח. <span>   </span> </div> <div> <br/> </div> <div> אתמול, י' בניסן על פי הלוח העברי, היה היום בו תמו 40 שנות מדבר והתחיל פרק חדש: <span>   </span> </div> <div> <br/> </div> <div> המדבר היה סוג של "זמן נס". האוכל ירד משמיים בצורת גרגרי מן, המים ניתנו בשפע מבאר פלאית או מסלעים שנבקעו בהקשת מקל, שליו נחת משמיים בדיוק כשהיו רעבים וההרגשה הכללית היתה כמו בתוך מרחב של חלום. <span>   </span> </div> <div> <br/> </div> <div> המעבר מהגדה האחת אל האחרת – מן המדבר אל הארץ המיושבת, אל ה"עולם" – לא הסתכם רק בהחתמת דרכון בביקורות גבולות. כאן, במרחב החדש, האוכל דורש עיבוד, זריעה וחריש, המים זקוקים לבורות שנחצבים לתוך הסלע, וההנהגה שעטפה את היום-יום באינספור הוראות – כעת מפנה מקום לתקופה של "איש הישר בעיניו יעשה". </div> <div> <br/> </div> <div> במובן מסויים קל יותר לקבל הוראות ולבצע. הרגע הזה, של מעבר מהנהגת נס אל עולם של עבודה ובקבלה מתמדת של החלטות, קורא לנו כל שנה – רגע לפני חג החירות – לבדוק אם אנחנו מוכנים "לעבור את הנהר", ולקחת אחריות על מסלול חיינו. <span>   </span> </div> <div> <br/> </div> <div> כמה הצעות סופר-שוות ממתינות בהמשך המייל, יהיה משובח. </div> <div> נתראה! </div> </div> Tue, 12 Apr 2022 04:57:22 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post9ed947d2 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post2f4a535f <h3> דמו של נעמן </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%9B%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA+%D7%91%D7%A0%D7%92%D7%91+%D7%90.jpg" alt="Field of vibrant red anemone flowers blooming under a bright blue sky."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> מרבדי האודם המכסים עכשיו את צפון הנגב הם מופע ייחודי לאזור זה בלבד. בשאר העולם, כמו גם במקומות אחרים בארץ, נפוצות יותר כלניות לבנות, ורודות, או כחולות. האדום נחשב שם מופע נדיר ומסקרן, ולכן מייצר שפע של מחקרים והסברים. </div> <div> <br/> </div> <div> <span> אחת האגדות שמקורה בעולם העתיק מספרת על אל התבואה הפניקי נעמן (גלגולו של האל השומרי תמוז) שיצא למסע ציד אך נפצע אנושות מפגיעתו של חזיר בר. מדמם הוא שב הביתה אל עשתורת, אהובתו, וכאשר מת בזרועותיה – הפכו טיפות דמו לאלף פרחי כלנית אדומים. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> האגדה, שהעניקה לפרח את שמו בערבית ("שיקאק אל נעמן", פצעיו של נעמן) וכן בלועזית ("אנמוני") אומצה לימים גם במיתולוגיה היוונית. את מקומו של אל הפריון והתשוקה תופס ביוון האל אדוניס, שטיפות דמו יוצרות דווקא את פרח הדמומית הקטן. </div> <div> <br/> </div> <div> כבודם של האלים במקומם מונח – אך בעידן המודרני חיפשו חוקרים הסבר מעט יותר.. ובכן.. מדעי. ההפריה של אותם פרחי חורף אדומים מתרחשת, בארצות אחרות, בעיקר על ידי חרקים וזבובים שעיוורים לצבע האדום. מכיוון שכך, חבל לפרחי להשקיע את כוחו בייצור צבע מרהיב שכזה. </div> <div> <span>   </span> <br/> </div> <div> בצפון הנגב, הריבוי נעשה באמצעות חיפושיות, שהאדום מושך אותן ממרחקים. אין לדעת מה קדם למה – האם נוכחות החיפושיות כאן הביאה להתרבות הזן האדום, או שהזן האדום מושך את החיפושיות אליו. </div> <div> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> אך ממצא חד משמעי הוא לאותן כלניות אדומות יש יתרון בולט נוסף על פני חברותיהן הצבעוניות: לכלניות האדומות יש יכולת שגשוג מצוינת באדמות יבשות, מה שהופך אותן לשליטות צפון הנגב וארץ גרר: זהו המדבר אליו מגיע אברם ובו מחליט להתיישב. מעניין לדמיין אותם נוטים אוהל בין מרבדי כלניות עתיקים. <br/> <br/> </div> </div> Fri, 04 Feb 2022 05:49:36 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post2f4a535f thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postf748097b <h3> מה חוגגים באמצע שבט </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/-D7-A8-D7-A7-D7-A4-D7-AA--D7-91-D7-92-D7-96-D7-A2--D7-94-D7-A2-D7-A5-0bc85ef7.jpg" alt="Green leaves with mottled patterns grow on a textured tree trunk."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> יש אינספור נקודות על מעגל, ובכל אחת מהן אפשר להכריז: "התחלה!" </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> כיצד מחליטים באיזו מ-365 האפשרויות - נגמרת שנה ומתחילה אחרת? </span> <br/> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> חגי האור של החודש הקודם משקפים תרבויות שמתחילות שנה עם "לידת השמש" ביום ההיפוך החורפי. תרבויות אחרות חוגגות דווקא באביב, עם כוחות ההתחדשות בטבע, ואילו אחרות – בסתיו, עם סיום ה"וואקאנס" ותחילת שנת לימודים חדשה. </span> <br/> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> אבל בתקופה הקדומה לא היה חופש גדול ובטח לא שנת לימודים שהחלה. היו שדות לעבד, ועצים לנטוע ולאסוף את פריים. </span> <br/> </div> <div> <span> מה שהשפיע על התכנון הכלכלי של ממלכות היה איסוף מס מהחקלאים, ששילמו בתוצרת. לשם כך, נאלצו השליטים לקבוע: מתי מתחילה בטבע שנת מס חדשה? אם תחילת היווצרות הפרי בסתיו, בעוד ההבשלה מתרחשת בקיץ – האם הוא שייך לשנת המס היוצאת, או זו הנפתחת? </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> חודש שבט נקבע כנקודה המדוייקת על פני מעגל השנה, שבה סוגרים את הספרים הקודמים ופותחים חישוב מחודש. העצים, כך נאמר, סיימו לשתות ממאגר השנה היוצאת, ומתחילים להזין את הפרי מגשמי השנה הנכנסת. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> בשנות הגלות, בהן לא היתה משמעות לתרומות ומעשרות למקדש, התמלא החג בניסיונות לזכור את החקלאות שנותרה מאחור, בארץ ישראל: כך הובאו פירות ארץ הקודש, משומרים ומיובשים, ושולבו בסעודה חגיגית לציון היום הזה. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> אכילת פירות יבשים כיום – רובם, אגב, כלל לא מהארץ – משמרת אולי את צורת החג, את קליפתו, אך לא את המהות העמוקה של פתיחת שנה חדשה בטבע... </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> גם אני, בסנכרון עם הטבע, פותחת עונה חדשה, עם חידוש מרכזי: שיתופי פעולה! </span> <br/> </div> <div> במרץ צפויים כמה שיתופי פעולה מרתקים סביב יום האשה, </div> <div> בפברואר – שיתוף פעולה ייחודי עם קולגה: יצרנו עבורכם סדרת סיורים משובחת להכרת ירושלים המזרחית, שווה ממש! </div> <div> <br/> </div> <div> <span> וחוץ מאלה יש כמובן טיול שקדיות מיוחד לט"ו בשבט, סיור ירוק בעמק האלה, ואיך לא – גם ירושלים. </span> <br/> </div> <div> כל הפרטים להלן, </div> <div> <span> נתראה! </span> <br/> </div> </div> Wed, 26 Jan 2022 09:10:19 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postf748097b thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post0028da40 <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%9E%D7%A2%D7%92%D7%9C%D7%94+%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99+%D7%94%D7%98%D7%95%D7%91.jpg" alt="Seven cylindrical, light brown stone pieces stacked, next to a brick and metal tool on a stone surface."/> </div> <div data-rss-type="text"> <p> <span> הגשם שסוף סוף הגיע, הזכיר לי את סיפורו של חוני המעגל, "מוריד הגשם" המיתולוגי של התרבות העברית. </span> </p> <p> <span> <br/> מספרים על חוני, שכמו אחרים בדורו (=המאה ראשונה לספירה) – היה מסוגל בכוח תפילתו לחולל נסים ולברוא מציאות חדשה. </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> היתה זו שנת בצורת קשה במיוחד, כשחודש אחר חודש חלפו ללא זכר לגשם. כשהגיע אמצע אדר, המקביל לחודש מרץ, ואף ענן לא נראה באופק – יצאו שליחי העם אל חוני ובפיהם בקשה: התפלל נא שירדו גשמים! </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> חוני לא היסס, מיד עמד והתפלל, אך גשם – אין. </span> </p> <p> <span> משראה כי יש צורך בפעולה קיצונית יותר, יצא החוצה, צייר עיגול בחול שסביבו, והכריז: "ריבונו של עולם, איני זז מכאן עד שירד גשם!" </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> מעבר להכרזה עצמה, דבר נוסף מושך את תשומת הלב: כשקוראים את הסיפור במקור (מסכת תענית פרק ג), מסתבר, כי המילה "עיגול" כלל לא מופיעה בו! </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> במקום זאת, כתוב כי חוני "עג עוגה". כלומר – הוא מצייר צורת מעגל, הנקרא בעברית משנאית "עוגה" – מה שמסביר על הדרך מהיכן מגיע שמו של המאפה העגול. אך מדוע, אם כך, הוא נקרא "חוני המעגל", ולא, נניח, "חוני בעל העוגות"? </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> התשובה נעוצה במקצוע בו עסק חוני לפרנסתו: </span> </p> <p> <span> <span> חוני היה מעגל. אך לא כזה שמצייר עיגולים אלא בעל מקצוע שעובד עם כלי הנקרא מעגלה: זהו גליל אבן גדול שבעזרתו נהגו לשטח זפת על גגות הבתים לקראת החורף. לא מן הנמנע, שאדם שפרנסתו על </span> </span> <a href="https://www.reaemitum.com/"> זיפות </a> <span> <span> והכנת גגות לימי מטר, היה ער במיוחד להעדרו של הגשם בשנה השחונה ההיא. </span> </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> כדי לא להחזיק את הקוראים בנשימה עצורה, אסיים בכך שהגשם לבסוף ירד, הנדר פקע, וחוני היה משוחרר לצאת מן העיגול שצייר סביב עצמו. </span> </p> <p> <span> בצילום: אוסף מעגלות שצילמתי בחצר מוזיאון "השומרוני הטוב". </span> </p> <p> <span>   </span> </p> <p> <span> בהמשך המייל: סיורי חג מולד מאירים ומרחיבי דעת (אם אתם רוצים לבוא אבל לא נכנסים לכנסיות – דברו איתי בפרטי) </span> </p> <p> <span> וגם הסיור המקסים "אהבה ונשים ברחוב הנביאים", שחוזר לביקור אורח. </span> </p> <p> <span> <br/> להתראות בקרוב! </span> </p> <p> <span> <br/> </span> </p> </div> Wed, 29 Dec 2021 08:50:30 GMT shelly@eshkoli.com (שלי אשכולי) https://www.eshkolei-kedem.com/my-post0028da40 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-poste558a0cc <h3> כסף מדבר מקירות </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%91%D7%99%D7%98%D7%A7%D7%95%D7%99%D7%9F.jpg" alt="Graffiti: Pink Bitcoin symbol with yellow &quot;X&quot;s, &quot;Own Your Future&quot; sticker."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> אם יש מקום שמהווה ניגוד מושלם לבוהק האבן בירושלים – הרי הם הקירות הצבעוניים בפלורנטין, גדושי הגרפיטי וציורי הרחוב. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> שלא כמו העומק האינסופי בכל מבנה שבין החומות – כאן היצירות קלילות, נולדות בין לילה, כל כתובת נצבעת במהירות ונועדה להעביר מסר קליט לתושבים החולפים על פניהן כהרף עין. </div> <div> <br/> </div> <div> לא פלא שהיצירה שבתמונה משכה את תשומת לבי מהרגע הראשון: </div> <div> <br/> </div> <div> שמתי לב כי מכל קיר וקיר ניבט אלי סמל המטבע החדש – האות B חצויה ע"י פסי אורך בדומה לסמל הדולר – ונראה ברגע הראשון שהצבע נמרח על הקיר (ראו תמונה). </div> <div> לידו מופיע תדיר דובי קטן, "מטפטף" אף הוא. </div> <div> <br/> </div> <div> בתאום מושלם עם הונאת הביטקויין שנחשפה אתמול, ואולי בגללה, חיפשתי משמעות ביצירה שחזרה על עצמה בנקודות רבות כל כך בשכונה. אולי מפני שהעיסוק בפיננסים נתפס בעיני כרחוק מעולמה של מחאת הרחוב, והניגוד הפליא אותי. </div> <div> <br/> </div> <div> גיליתי שהאמן, אלי רבזין, החליט להשתמש בדב – הסמל הוותיק של בורסה הנמצאת בירידות שערים – כדי להזהיר את הציבור ממה שנראה בעיניו כמו סכנה כלכלית איומה, גם אם אותו "ציבור" ממהר למשרד ואיש מהם לא היה עוצר לשמוע נאום מסודר בנושא. כשאותו סמל, דובי, "נמרח על הקיר" ומטפטף כמו גלידה נמסה בחום, אפשר ממש לחוש את אימת הקריסה שהאמן מזהיר מפניה. </div> <div> <span>   </span> <br/> </div> <div> <span> הסקרנים שיתקרבו לראות, יבחינו בכיתוב המעודד אותם לקחת את עתידם בידיהם ("own your future") שנועל את המסר, ושולח את העובר ברחוב אל עבודתו עם מחשבה קצת אחרת מזו שאיתה הגיע לפני מספר דקות. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> כך, מה שבמבט ראשון נראה כמו שבלונה סתמית, הפך להיות קיר שמדבר משנה כלכלית. </span> <br/> </div> <div> כי קירות – ואת זה יודע כל מי שטייל איתי בירושלים – מספרים נפלא, צריך רק לדעת להקשיב :) </div> <div> <br/> </div> <div> <span> מחכה לכם החודש עם קירות עתיקים, יותר ופחות, בסיור "נסתר ולא מוכר", ובשאר סיורי החודש. הפירוט להלן. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> להתראות בקרוב! </div> </div> Sat, 16 Oct 2021 18:59:43 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-poste558a0cc thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post9e9671e2 <h3> פאטה מורגנה! אחות המלך בחזיון תעתועים </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%A0%D7%9E%D7%9C+%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%94.jpg" alt="A large fish with an orange and black striped body holds a white pole, topped by a miniature ship under a blue sky."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> את הסיור החדש שהשקתי הקיץ – בין מזרקות וציורי קיר מרהיבים – כיניתי "פאטה מורגנה". לכולנו ברור שהביטוי מעיד על מראה פלאי שהוא כל כך קסום עד כי נתחיל לחשוד שמא אינו אמת אלא רק חזיון שווא. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> אך מהיכן מגיע הביטוי הזה? </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> אגדות המלך ארתור, קובץ סיפורים על מלך קדום באנגליה העתיקה, מזכירות אחות בעלת כוחות קסם. כפי שאפשר לדמיין, תחת ידם של סופרי ימי הביניים הומר הקסם בכישוף והפליאה הפכה לפחד. אל שמה של הנסיכה הוצמד מעתה הכינוי לה-פיי (בלטינית: פאטה, fate) על שם שלוש אחיות הגורל, מעין יצורים שדוניים אותן היה נהוג "להאשים" בכל תופעה שהיתה בלתי מובנת עבור בני התקופה ההיא. </div> <div>   </div> <div> <span> באותן אגדות נודעת מורגן, כעת מורגן לה-פיי, ביכולתה להעלם באופן פלאי ממקום אחד ולהופיע באותו אופן קסום במקום אחר לחלוטין. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> את אותו "כישוף" – בו חזיון מסוים נגלה לעיני הצופה ואז שב ונעלם – ביכרו באותם ימים לייחס לעולם הקסם. כך קיבלו מראות השווא את כינויה של אחות המלך, זו היודעת להופיע ומיד להעלם, בדיוק כמו מראה מתעתע של מים במדבר. </div> <div>   </div> <div> <span> התופעה, שיש האומרים שאף היתה נפוצה במיוחד באזור בו חיה מורגן, הוצמדה לשמה, ובעיקר לצורה הלטינית של שמה: פאטה (פיי) מורגאנה. גם כיום, כשהסבר מדעי פשוט מבהיר את התופעה, שמה עדיין מעלה בדמיון חזיונות קסומים ומראות שלא מהעולם הזה... </span> <br/> </div> <div>   </div> <div> <span> את ה"פאטה מורגנה" שלנו נמצא בחמישי הקרוב ברחובות התוססים של מרכז העיר בירושלים – שאף על פי שהם לכאורה מוכרים – מנגלה בהם אוצרות מחדש. </span> <br/> </div> <div>   </div> <div> <span> שאר סיורי החודש – בהמשך המייל. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> להתראות בקרוב! </div> </div> Mon, 23 Aug 2021 10:36:17 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post9e9671e2 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postafc81cd8 <h3> כמה חם ברביעי ביולי? - אל תשאלו את הצלבנים! </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%92%D7%93%D7%99%D7%9C%D7%9F+-+%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9D.jpg" alt="Purple thistle flower with spiky base, green bug on top, set against a blurred brown background."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> התאריך4.7 ידוע בעולם כיום העצמאות של ארה"ב, אבל מאות שנים לפני שהיבשת הגדולה עלתה לכותרות – הדרמה האמיתית ביום הזה התחוללה ממש כאן, מעל הכנרת. </span> <span>   </span> </div> <div> <br/> </div> <div> הצלבנים כבר ראו באופק את חגיגות ה-100 לשלטונם בארץ ישראל, כשהמצביא המוסלמי, צלאח א-דין, החליט לשים קץ לשלוחה האירופאית על אדמת כנען. מול צבא האבירים הגדול, על איכות לוחמיו וברק השריון הנוצץ, התייצב צלאח א-דין עם נחיתות מספרית וטכנולוגית - והחליט להפוך חסרון ליתרון. </div> <div> <br/> </div> <div> את האבירים האירופאים, הממוגנים היטב מכף רגל ועד ראש, היה קשה להכריע בחיצים הקלים שירו אנשיו. מאידך – לצידו של הצבא המוסלמי עמד הקיץ הלוהט של יולי בבקעת כנרות, והחום של אבני הבזלת סביב גבעות קרני חיטין. </div> <div> <br/> </div> <div> קילומטרים ספורים מטבריה, בשדה חיטה המשתרע בין שתי גבעות קטנות בצורת "קרניים", כיתר המצביא המוסלמי את אויביו וניתק אותם מאספקה. ככל שיארך הקרב, כך ידע, יוסיף מד הטמפרטורה לטפס... </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> השמש קפחה על ראשי שני הצדדים, אך השפיעה בעיקר על האבירים האירופאים, החנוטים בשריון פלדה כבד, שעתה "התבשלו" בו. שריון אבירים שכזה הצריך תהליך לבישה מסורבל וארוך, על פי רוב בעזרת אדם נוסף, "נושא כלים". פשיטתו תוך כדי קרב היתה כמעט בלתי אפשרית, ומן הסתם לא יעילה – אביר ללא שריון היה חשוף בן רגע לחציהם המדויקים של המוסלמים. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> בעוד אנשיו של צלאח א-דין היו רגילים לחום והתלבשו בהתאם, תשש כוחם של מתנגדיו. בשדות השלף נשלחה אש – והחום הלוהט הכפיל את עצמו עשרות מונים, מפורר את יכולת ההתנגדות האחרונה. </span> </div> <div> <br/> </div> <div> כך, ברביעי ליולי, שנת 1187, נפלה ממלכת הצלבנים הראשונה. </div> <div> <br/> </div> <div> בשבועות הקרובים אערוך מספר טיולים קלים, מותאמים לקיץ ולחום . </div> <div> <span> אשמח לראותכם! </span> <br/> </div> </div> Fri, 02 Jul 2021 10:36:16 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postafc81cd8 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post611f6a55 <h3> <font color="#783158"> <b> עצמאות עסקית - משה, אהרון והאשה החסרה </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/20170810_113118.jpg" alt="Mosaic of Moses and the burning bush. Moses in white robes, bush ablaze, sheep grazing, and text on the side."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> <span> עצמאות עסקית - משה, אהרון והאשה החסרה </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> הדרך לעצמאות העם העברי היתה רצופה תסכול ועיכובים. משה – מי שיוציא את העם ממצרים ויוביל אותו לעצמאות על אדמת ארץ כנען – מתייצב מול פרעה בגיל 80 ודורש את שחרור העבדים לאלתר. אך משה כבר בילה במצרים כנער. מדוע, אם כך, לא התרחש כל סיפור היציאה מוקדם יותר? מה חסר היה בדמותו של המנהיג, או שנא נאמר בארגז הכלים שלו? </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> האירוע הפותח את חייו הבוגרים של משה הוא היציאה מארמון פרעה, שם גדל, אל מתחם העבריים העובדים בפרך. אולם המנהיג שמבקש לרדת אל העם נתקל בהתנגדות בלתי צפויה - כבר ברגע הראשון הוא מתערב לטובת אחד העבדים, מעניש שוטר שהכה פועלים, ובכך, למרבה ההפתעה, מקים עליו התנגדות עזה, דווקא מצד העם. </div> <div> <span> לא מנהל אחד ולא שניים, ניסו להטמיע מערך שינויים בארגון, לכאורה לטובת העובדים, והופתעו לגלות שההתנגדות מגיעה דווקא מהצד שעמו ביקשו להיטיב. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> אם בוס "יודע כל", ינסה להנחית שינוי מלמעלה מבלי ללמוד קודם את רצפת הייצור ולשמוע מעובדיו מה הצורך האמיתי שלהם – סופו שייתקל בהתנגדות פנים-ארגונית - קיר בלתי ניתן לחדירה. משה, נסיך מצרים, מגיע עם השכלה רחבה וידע "מלוכני-ניהולי", אך נטול ניסיון, הקשבה, אולי יכולת התבוננות. וכך, ההתנסות הקצרה בשטח מסתיימת בבריחה מהירה אל המדבר. </div> <div> <br/> </div> <div> עשרות שנים יבלה משה הצעיר בארצם של בני מדיין הנוודים. שם ימצא את אהובת לבו, ציפורה, כוהנת שבטי המדבר, ואת אביה, הכהן הגדול יתרו. השנים הבאות יעברו עליהם בלימוד וחניכה משותפת: רעיית הצאן תביא עמה איכויות של ראיית צורכי הפרט אל מול טובת העדר/הארגון. </div> <div> <span> ההקשבה אל הרוח הגדולה של המדבר תביא עמה שקט פנימי גם נוכח סערות גדולות, ועבודה יומיומית מול קהל הבא לבקש צדק ועצה טובה – יניחו את התשתית להנהגת העם העתידי. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> עם הופעתו של הסנה הבוער, יוצאים משה וציפורה לדרך. הם יוצאים אל המשימה כזוג מנהיגים בעלי תכונות משלימות, מאזנות. לא עולה על דעתו של איש מהם, כי המטרה המבוקשת יכולה להיות מושגת על ידי מנהיג אחד בלבד. </div> <div> בדרך מתרחש אירוע רב השפעה, שרב בו הנסתר על הגלוי, ובסופו מתגלה כי ציפורה לא ממשיכה אל גדות הנילוס. היא חוזרת לביתה, ותצטרף אל משה והעם שעמו רק בשלב מאוחר יותר. ביעד הסופי מתייצב משה לבדו, מלווה באחיו אהרון. </div> <div> <br/> </div> <div> האם זו החלטה שלה, של משה, אולי החלטה משותפת? קשה לומר. אך אי אפשר שלא להבחין בתוצאות: עשר מכות שמותירות מאחוריהם ארץ חרוכה, שכולה ומתאבלת. גם ואש ותמרון עשן. ועל כל אלה – 40 שנות מדבר רצופות תלונות של העם על משה, ושל משה באוזני אלוהיו. </div> <div> <br/> </div> <div> משה וציפורה יצאו לדרך עם ארגז כלים מלא - שני מנהלים מנוסים המשלבים כוחות ואיכויות כבר עשרות שנים. כעת, אל איכויות המנהיג שמשה מביא עמו, מצטרף סט התכונות של אהרון. אך אותן תכונות שהיו תרומתה של ציפורה – כוהנת המדבר ומנהיגת השבטים – נעדרות מרגע זה ואילך. דרכו של העם לעצמאות תעבור דרך 40 שנות מדבר קשות ורצופות תלונות. האם היעדר אותן תכונות נשיות, הוא שתורם לכך? </div> <div> <br/> </div> <div> למנהלים רבים – ואולי לכולנו, כבני אדם – נטייה להקיף עצמנו בשותפים בעלי סט תכונות זהה לשלנו, וכך להדהד עשרות מונים את החוזקות שממילא קיימות במערכת. אך מה היה קורה אילו אותו בוס עצמו, היה בוחר לאייש את הצוות במנהלים בעלי תכונות משלימות לשלו? קולגות שיאזנו, יפתחו, וירחיבו את מנעד התכונות בצמרת? </div> <div> <br/> </div> <div> לעולם לא נדע מה היה קורה אילו הצטרפה ציפורה למשה ,וביחד היו מכריזים "שלח את עמי!" שנים רבות חלפו מאז, ואת הנעשה אין להשיב. אך את ה"ציפורה" שבכל אחד מאתנו – את האיכות הנקבית, האחרת – יש לנו הזדמנות לצרף אל שולחן ההנהלה. העסק אפילו ירוויח. </div> <div> <br/> </div> <div> * המאמר התפרסם לראשונה בטור שכתבתי עם רוית אורן למוסף דה-מארקר, בערב יום העצמאות 2021. </div> <div> <br/> </div> <div> <br/> </div> </div> Tue, 20 Apr 2021 07:25:51 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post611f6a55 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postf559fa03 <h3> <font color="#783158"> <b> מליסנדה - מלכת ירושלים הנשכחת </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%A1%D7%A1%D7%A1.jpg" alt="Chessboard with a crowned black king facing white pawns."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> מליסדנה – מלכת ירושלים הנשכחת  </div> <div> <br/> </div> <div> מול שלושה גברים נאלצה מליסדנה להוכיח את עצמה. </div> <div> ראשית מול מלכותו של אביה הגדול, בולדווין שליט ירושלים. עם נסיכה ארמנית לצידו וארץ הקודש לרגליו, התיישב המלך הצלבני על כס המלוכה וציפה להולדתם של בנים ממשיכי דרך. בת נולדה, ולאחריה עוד אחת, וכשמילאו את הבית לא פחות מארבע פעוטות חמודות – הכריז המלך כי יכשיר את בתו – אשה – כממשיכה אחריו. </div> <div> <br/> </div> <div> בהכירו את רחשי לבם של האצילים בני תקופתו, ביקש לעגן את שלטונה של הבת והעניק לה סמכויות שלטון עוד בחייו. כך מולכת  </div> <div> מליסנדה לראשונה: ביד רמה – אך לצד אביה. </div> <div> <br/> </div> <div> החתן הנבחר – פולק הצרפתי – לטש עיניים לכתר מהרגע הראשון. מיד עם מותו של האב החזק החל מנשל את מלכתו מסמכויותיה. הסכסוך הלך וגבר, סוחף לתוכו אצילים וראשי כנסיה, מלחמות והאשמות, עד שבסופו של דבר מוצא הבעל הבוגדני את מותו בתאונת ציד. או שמא לא היתה זו כלל תאונה... </div> <div> <br/> </div> <div> משחזר השקט לממלכה ביקשה מליסנדה לשקם את ירושלים ולהשיב את שלטונה על כנו. אך אז התעורר יצר השלטון אצל בנה הבכור: הבן, שמעולם לפני כן לא הפגין עניין בסדרי השלטון, קלע לעצמו זר עלי ספנה וארגן "צעדת הכתרה" ברחובות ירושלים. במהרה הסלים המאבק עד כדגי כך שמליסנדה נאלצה להסתתר במצודה הגדולה (כיום מוזיאון מגדל דוד) ומשם עברה לעיר שכם, לנהל משם את ענייני הממלכה שבשומרון. </div> <div> <br/> </div> <div> על מלכות נוספות בירושלים ועל נשים נפלאות בכלל –  </div> <div> אפשר לקרוא בספר החדש שיצא לאור ממש עכשיו. </div> <div> <br/> </div> <div> בששי הזה אני מטיילת לרובע המוסלמי – הזדמנות נהדרת לבקר במקום לא מוכר. כדאי לבוא! </div> <div> שאר הסיורים מפורטים בתחתית הדף. </div> <div> להתראות בקרוב! </div> <div> <br/> </div> </div> Mon, 08 Mar 2021 08:12:41 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postf559fa03 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post35eeb4d4 <h3> <font color="#783158"> <b> הכתר ברחוב היוונים - דואר אדום </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/35+%D7%94%D7%9B%D7%AA%D7%A8+%D7%91%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91+%D7%94%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D+-+%D7%93%D7%95%D7%90%D7%A8+%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9D.jpg" alt="Red postal box with &quot;G R&quot; and crown emblem."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> <span> מה עושה "הכתר" ברחוב היוונים </span> ? </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> עונה רביעית לסדרה "הכתר" היא זמן מצוין לדבר על מה שהותירו אחריהם אנשי בית המלוכה. </span> <br/> </div> <div> <span> אחד האלמנטים הבולטים בירושלים הן תיבות הדואר האדומות שהוריש לנו המנדט הבריטי בעיר. חלקן עגולות ויפות, עומדות בזכות עצמן, וחלקן משוקעות בקירות הבתים, היכן שהרחוב היה צפוף במיוחד. </span> <br/> </div> <div> <br/> מבט מקרוב יסגיר אותן בקלות: בתחתית מצוין מקום הייצור – London – ובראש התיבה: כתר תלת מימדי מגולף, ומשני צידיו פונט של מלכות: האותיות G ו-R. </div> <div> <br/> מה פירושן? </div> <div> שלושה מלכים הספיקו לאחוז בכתר הבריטי בזמן שלטונה של אנגליה במזה"ת, ושניים מהם נשאו את השם "ג'ורג'", המוכר לנו מכל הרחובות הראשיים הקרויים על שם "המלך קינג ג'ורג'.." </div> <div> בלטינית, מצויין שמו במילים George Rex, (רקס משמעו מלך) ובראשי תיבות – GR. </div> <div> מדוע, אם כך, מוצאים תיבות כאלו רק במזרח ירושלים? </div> <div> <br/> בימי המדינה הראשונים, רוטשו סימני המנדט מהתיבות שהותירה אנגליה אחריה, בעוד שבמזרח העיר, שהיתה נתונה לשלטון ירדני, נותרו התיבות על כנן. לאחר איחוד ירושלים ב-67', תחושת העוינות לבריטים התמתנה זה מכבר, ואיש לא ראה צורך לרטש את סמלי המלוכה מעל התיבות שנותרו בעיר העתיקה. </div> <div> <br/> הדואר המלכותי אולי כבר אינו מחולק, אך עדיין צובע את סמטאות העיר העתיקה באדום בוהק ויפהפה. </div> <div> <span> בששי הזה אני מטיילת לרובע המוסלמי – הזדמנות נהדרת לבקר במקום לא מוכר. כדאי לבוא! </span> <br/> </div> <div> שאר הסיורים מפורטים בתחתית הדף. </div> <div> להתראות בקרוב! </div> <div> <br/> </div> </div> Tue, 01 Dec 2020 08:07:44 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post35eeb4d4 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postf617aeb5 <h3> <font color="#783158"> <b> טבולה ראסה - לוח חלק </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/34+%D7%98%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%94+%D7%A8%D7%90%D7%A1%D7%94+-+%D7%9C%D7%95%D7%97+%D7%97%D7%9C%D7%A7.jpg" alt="Colored pencils arranged in a circle, with shavings, on lined paper."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> על לוח חלק ושאר פטנטים </span> <br/> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> חוזרים או לא חוזרים ללימודים? - זה זמן מצוין לדבר על פטנטים בתחום הכתיבה. </span> <br/> </div> <div> <span> היום כשכולם לומדים עם זום ועכבר ומקלדת, מי זוכר שפעם היו מקלות גרפיט שנקראו בטעות "עפרון".  </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> כשגילו את הגרפיט הרך, שהיה מושלם עבור סימון כבשים (כי מי חשב אז על כתיבה של ספר), הניחו כי מדובר בעופרת. אף כי עברו שנים עד שהעברית קמה לתחיה, והכימיה כבר ידעה להבדיל בין שני היסודות השונים, שימרה השפה את הטעות במקור, וקראה למקל הכתיבה על שם העופרת שאין בו. </div> <div> <br/> </div> <div> העיפרון, שלא היה כרוך בנשיאת קסת דיו מלכלכת ולא הכתים את הדף והבגדים, התהדר ביתרון נוסף: הוא היה מחיק! </div> <div> הקסם של כתיבת אותיות ומחיקתן – דבר שהיה בלתי אפשרי בדיו – הוליד עד מהרה פטנט: עפרון שמחק מודבק לקצהו. הפטנט – שנרשם כחוק כהמצאתו של יצרן בשם ליפמן – תפס רבע מהמוצר כולו (!), וניתן היה לחדד גם אותו בעת שהתלכלך. </div> <div> אך המחיקה הראשונה בוצעה שנים לפני כן: </div> <div> <br/> </div> <div> במעבר מלוח חימר ללוחות שעווה, התגלה כי לוח שהכיל טעות אינו אבוד כמו בעבר. על ידי חימום של השעווה, נמס החלק הכתוב, האותיות נמחקו ואבדו, ואילו הלוח - חזר להיות חלק כבראשונה. </div> <div> מכאן מקור הביטוי tabula rasa : לוח חלק.  </div> <div> <br/> </div> <div> בששי הזה אני מטיילת לרובע הנוצרי – כדאי להצטרף! </div> <div> שאר הסיורים מפורטים בתחתית הדף. </div> <div> להתראות בקרוב! </div> <div> <br/> </div> <div> <br/> </div> </div> Wed, 11 Nov 2020 08:04:55 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postf617aeb5 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post7b43d864 <h3> <font color="#783158"> <b> בית הספר של מיס לנדאו </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/33+%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94+%D7%A9%D7%99%D7%A9%D7%A0%D7%94+%D7%A2%D7%9C+%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%A4%D7%94.jpg" alt="Stone building with arched entrance and windows; Jerusalem, Israel."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> המורה שישנה על הרצפה </span> </div> <div> <br/> </div> <div> בין כל הטענות העולות השנה לקראת שנת הלימודים, טוב להיזכר שפעם היה גרוע יותר.. </div> <div> <br/> </div> <div> בית הספר הירושלמי לבנות, אוולינה דה רוטשילד, שקם עוד בסוף המאה ה-19', סבל מתדמית ירודה במיוחד. </div> <div> את הניהול הראשוני הפקידו בידי אגודת רופאים. הם ידעו, אולי, כיצד להציל חולים מן הכולרה, אבל חינוכן של בנות צעירות היה – איך לומר – פחות בתחום המומחיות של אותה אגודה. </div> <div> <br/> </div> <div> השכלה בכלל, והשכלה לבנות בפרט, נחשבו מיותרים באותה עת, הוצרך בית הספר לשבץ לא מעט שעות תפירה ומלאכות בית – כל מה שיעזור לכלה הצעירה בבוא העת וראוי ללמדו. </div> <div> <br/> </div> <div> מבקרים שהציצו פנימה באותם ימים, מספרים על תלמידות רבות, ילדות ונערות, מסתובבות חופשיות בחצר המבנה כאשר מורתן היחידה שרועה על הרצפה בחדר הסמוך, שקועה בשינה עמוקה. </div> <div> לא פלא, ששמו של בית הספר לא הלך לפניו, בלשון המעטה.. </div> <div> <br/> </div> <div> עם הזמן, התמנתה מנהלת חדשה – הגברת פורטונה בכר (אחותו של נסים בכר מהרחוב הידוע על שמו בנחלאות) , שהביאה איתה רוח חדשה אל המוסד: שיעורים מקצועיים, השכלה אירופאית, ורכש חדש לחדר המורים:  </div> <div> <br/> </div> <div> אל הצוות הצטרפה דבורה, אשתו של מחיה השפה העברית, כדי ללמד את רזי השפה המתחדשת. </div> <div> את המהפך השלימה מיס לנדאו, שזכתה לגדול אצל הורים שהאמינו בחינוך שווה לבנים ובנות כאחד, והטמיעו בחנה הצעירה את הרעיונות שעימן תגיע לנהל את בית הספר: מדעים, מצוינות, ואופקים רחבים. </div> <div> <br/> </div> <div> בית הספר עבר מבנים רבים בתוך העיר, אבל משכנו המפורסם ביותר נותר "בית מחניים" [בצילום המצורף] , אותו ניתן לראות עד היום בסיורים ברחוב הנביאים. </div> <div> <br/> </div> <div> שתהיה שנת לימודים מוצלחת, ושלא תמצאו גם אתם מורות ישנות על הרצפה... </div> <div> <br/> </div> <div> להתראות בקרוב! </div> <div> <br/> </div> </div> Tue, 01 Sep 2020 07:01:58 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post7b43d864 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postd5d0283a <h3> <font color="#783158"> <b> על כוכבים רצים וכוכבים נופלים </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/32+%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%9D+%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%9D+%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%9D+%D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%9D.png" alt="Egyptian boat scene: figures in gold-trimmed vessel on blue, starry background; deities, hieroglyphs, sun disc."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> השבוע צפוי מטר כוכבים נופלים, לילות של מטאורים, ורבים ירימו מבט לחזות בפלא השמיימי. </div> <div> מה ראו הקדמונים כשהביטו ברקיע הנוצץ? </div> <div> <br/> </div> <div> מספר שאלות הטרידו את מנוחת אנשי קדם: מהיכן מגיע אור הכוכבים? לאן נעלמת השמש? וממה עשוי החומר הכהה שבין הנקודות הנוצצות? </div> <div> <br/> </div> <div> במיתולוגיה המצרית התפתחה אמונה כי האלה נוּת, "זו המכסה את השמיים" מקמרת את גופה הכחול מעל ארצם של מאמיניה, בולעת את השמש מדי ערב ומולידה אותה מחדש עם תומו של הלילה.  </div> <div> <br/> </div> <div> בראשית הימים, מספרת האגדה, היו נות ובן זוגה גֶּבּ – אל האדמה – בלתי ניתנים להפרדה. באותם ימים היו השמים מונחים על הארץ בצמידות כזו, עד שלא יכלו חיים להתקיים. </div> <div> <span> רק משנשף בהם אל האויר, והרחיק את הצמד זה מזו, התאפשר הקיום האנושי. אל האדמה נותר נטוע במקומו בעוד אלת השמיים נישאת למרחקים, כשגופה זרוע-הכוכבים נמתח מעל הקרקע כיריעה מרגיעה, חוצצת בין הסדר שעל פני האדמה לבין הכאוס בעולמות החיצוניים לו. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> דורות של מצרים הביטו מעלה אל האלה הכמהה לשוב ולהתאחד עם אהובה, וצפו בשמי הכוכבים המגוננים, שהיו גופה. באחרית הימים, ידעו הכל, יקרסו השמיים, עת יתאחדו מחדש שני האוהבים שהורחקו זה מזה משך שנות קיום העולם. </div> <div> <br/> </div> <div> ומהיכן הכוכבים? </div> <div> כוכב הצפון, ראה כל מי שהביט אז בשמיים, נותר קבוע במקומו בעוד שאר חבריו משייטים בשמיים משך לילה שלם. אין זאת, סברו, כי אם כוכב הצפון הוא אשר מסיע את שאר הכוכבים במסילותיהם. </div> <div> <br/> </div> <div> את האור הגנוז הוא מניח בזהירות במעין מריצה מרובעת, צורה שאנו נקרא לה לימים "העגלה הקטנה". אוחז בידית העגלה, יסובב אותה כוכב הצפון במעגל על פני הרקיע, זורה את האור בין קפליו של החומר הכהה, ויוצר את הנקודות הנוצצות מעלינו. </div> <div> נסיים בניסוח יפהפה מספר ההלכות של הרמב"ם, "משנה תורה", המתייחס לברכה אותה יש לומר בעת שחוזים בתופעת הטבע הזו, אותה הוא מנסה לתאר: </div> <div> "וְעַל הָאוֹר שֶׁבָּאַוֵּיר, שֶׁיֵּרָאוּ כְּאִלּוּ הֶן כּוֹכָבִים נוֹפְלִים וְרָצִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אוֹ כְּמוֹ כּוֹכָבִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זָנָב, מְבָרֵךְ ... עוֹשֶׂה [מעשה] בְּרֵאשִׁית." </div> <div> <br/> </div> <div> מאחלת שבוע מלא פלאות וכוכבים, </div> <div> ומזמינה אתכם להצטרף אלי לאגוסט של סיורים נפלאים, כולם בירושלים – המקום הכי קריר להיות בו בעונה החמה. </div> <div> להתראות בקרוב! </div> <div> <br/> </div> </div> Mon, 10 Aug 2020 06:59:20 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postd5d0283a thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post20e0aab1 <h3> <font color="#783158"> <b> מוריסטן בטהרן - פרסים בירושלים </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/31+%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%9F+%D7%91%D7%98%D7%94%D7%A8%D7%9F+-+%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D.jpg" alt="Stone archway in Jerusalem with a person walking down a narrow street. Bright sunny day."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> כמה מילים בפרסית אנחנו מכירים? הרבה יותר משנדמה! </div> <div> <br/> </div> <div> זכור לי קורס בתואר השני בו יצאנו למשימת בילוש בעקבות מקורן של מילים תנ"כיות: פור, פרדס, בוסתן ודת – כולן הובילו אותנו לפרס העתיקה, כיום איראן. </div> <div> <br/> </div> <div> אבל יש מילה אחת, ידועה לירושלמים ולמטיילי העיר, שזמנה מאוחר יותר. </div> <div> בפרק הקודם של הסדרה "טהרן" משוחח מפקד משמרות המהפכה, פראז כמאלי, עם אשתו. חדי האוזן וודאי שמו לב שהיא מדווחת על שחרורה הקרוב מה"בימרסיטאן". </div> <div> <br/> </div> <div> מי שטייל איתי בירושלים לא נזקק לתרגום כדי לדעת שמדובר בבית חולים. בלב ליבו של הרובע הנוצרי, באזור היחיד בעיר העתיקה שזכה לתכנית בינוי כוללת עוד בתחילת המאה ה-ד20', שוכן אזור המסעדות המכונה "מורסיטאן". [התמונה מימין. אם אינכם רואים אותה יש ללחוץ על "הצג תמונות" למעלה]. </div> <div> <br/> </div> <div> בימי הממלכה הצלבנית, הקימו כאן אבירי המסדר ההוספיטלרי בית חולים לקליטת עולי רגל שנזקקו לטיפול רפואי. הכוונה היתה טובה, אך הביצוע – מעט פחות. מספרים שהבאים בשערי המוסד נאלצו, עם כניסתם, למסור וידוי שלפני המוות, שמא לא יצאו מן המקום בחיים. עוד מסופר, כי האשפוז כלל מיטה פרטית ומרק חם, אך תרופות וביקור רופא? ובכן, אלו כבר היו סיפור אחר לחלוטין... </div> <div> <br/> </div> <div> לימים, עם עזיבת הצלבנים דוברי הלטינית, שינה ה"הוספיטל" – בית החולים של ההוספיטלרים – את שמו. הכינוי החדש שדבק בו, אולי בעקבות דוברי ערבית שהביאו את המילה מפרסית, היה בימריסטאן. "בימר" לתיאור חולה, והסיומת "סתאן" כתיאור מקום, כפי שמוכר לנו משמותיהן של ארצות רבות בעלות אותה סיומת: כורדיסטאן, אפגניסטאן, טורקמניסטאן, ועוד רבות. </div> <div> <br/> </div> <div> המבקרים בעיר העתיקה כיום, לו יחפשו שלט המכריז על שם המקום, לא ימצאו ולו זכר להתגלגלות השמות. את פניהם יקבל שלט רחוב המכריז על "שוק אבטימוס". </div> <div> <br/> </div> <div> למה ואיך? </div> <div> על כך בסדרת "ארבעת הרבעים" שלי, שנפתחת ממש בשבוע הבא. </div> <div> כל הפרטים בפנים! </div> <div> אה, והכי חשוב! המציאות משתנה מרגע לרגע. אם אתם רוצים לקבל עדכונים בזמן אמת על טיול שנוסף או לצערנו נאלץ להתבטל – הכל מתעדכן בדף הפייסבוק שלי. מוזמנים לעקוב. </div> <div> מחכה לכם, להתראות בקרוב ! </div> <div> <br/> </div> </div> Mon, 20 Jul 2020 06:57:30 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post20e0aab1 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postac826719 <h3> <font color="#783158"> <b> בית על ספינה </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/30+%D7%91%D7%99%D7%AA+%D7%A2%D7%9C+%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%94+-+%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%94+%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%90%D7%99%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%A4%D7%95.jpg" alt="White buildings with balconies and red tile roofs, behind a black fence and tree."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> בדיוק לפני 155 שנים, בקיץ של 1865, עגן ג'ורג' אדאמס בחופי יפו והביט אל הארץ המובטחת. לכאן התעתד להביא כעבור שנה את קהילת מאמיניו: נוצרים מאמינים מחלקה הצפוני של ארצות הברית, שביקשו להכין את הקרקע לביאת המשיח, שוודאי היא קרובה מאד. </div> <div> <br/> </div> <div> על הכל חשב אדאמס, שהעזובה בארץ לא נעלמה אפילו מעיניו המאמינות. על הספינות העמיסו בני קהילתו שקי תבואה, כלי בית, כרכרות, בגדים, וכלי עבודה. אפילו מסמרים הביאו איתם, מחשש פן לא יימצאו אותם בארץ. </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> את הבתים עצמם, היה קשה יותר להעמיס. הפתרון שהוצע היה הרכבת לוחות עץ , מהוקצעים וחתוכים על פי מידה, אל תוך בטן הספינה הנוסעת. בהגיעם – פורקה הספינה והפכה לבתי יפהפיים דמויי שכנה אמריקאית בת התקופה. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> שנתיים ימים נאבקו החלוצים, שהקדימו אפילו את אנשי עליה ראשונה, עד שצרות המזרח התיכון הכריעו את הכף. מחלות, תקיפות, פקידים וסחבת, השיבו את הנותרים לארצם., אך לא לפני שהותירו חותמם עמוק על פני הארץ: </div> <div> בתי העץ העתיקים והיפים מספרים עד היום את חלומם של אלו ששאפו לחדש את פני הארץ. מבט על יפו – ת"א של היום, מזכיר כי חלומות, לפעמים מתגשמים. </div> <div> <br/> </div> <div> ומתל אביב לירושלים, אני חוזרת לטייל עם סיפורי החלומות והתקוות שבנו את העיר המרתקת בעולם! </div> <div> ארבעה סיורים מחכים לכם :  </div> <div> שניים בששי הבא (בוקר + לפני שבת), ושנים בשבועות הבאים. </div> <div> נתראה! </div> <div> <br/> </div> </div> Tue, 16 Jun 2020 06:55:06 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postac826719 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post5fe79477 <h3> <font color="#783158"> <b> חמישים ימים של הכנות </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%97%D7%99%D7%98%D7%94+%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%94.jpg" alt="Green wheat field, close-up view, sunny day."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> לא בכל מקום העונה החקלאית היא בחורף. </div> <div> <br/> </div> <div> כאן בארץ, יודע כל מי שראה פעם שדה חיטה, השיבולים צומחות ומגביהות קומה לכל אורך עונת הגשמים. </div> <div> בהגיע פסח, השיבולת מגיעה לשיא גובהה, ועתה לא נותר אלא לחכות שתתפח, תתייבש, ותצהיב.  </div> <div> <br/> </div> <div> תקופת ההבשלה של החיטה מלווה בשמחה על היבול המסתמן – אך גם בחרדה גדולה. שפע סכנות אורבות לה: חמסין, ארבה, ברד פתאומי, גשם קיץ או שרפה עונתית. זו תקופה בה אדם נושא עיניו לשמיים, ומבקש בליבו. </div> <div> <br/> </div> <div> מרגע שהחיטה הירוקה הגיעה לשיא גובהה, ועד לרגע בו היא בשלה להפוך לקמח – עוברים כשבעה שבועות. ארבעים ותשעה יום של המתנה וספירה. </div> <div> <br/> </div> <div> כשיסתיים התהליך, שתחילתו בפסח וסיומו בחג שבועות, לא רק החיטה הבשילה. גם האדם, שחגג יציאה ממצרי נפשו בפסח, ועקב אחר ההתפתחות בשדה, מגלה כי עם סיום החג הבשיל גם בו משהו חדש.  </div> <div> <br/> </div> <div> הימים האלו של אחרי שבועות – לכאורה סיום עונת החגים ותחילת ה"חול" – הם בעיני ימים יקרים מפז. זמן לגלות מה הבשיל בתוכנו בזמן הארוך שעבר מאז פסח, ומה הדבר החדש שמתגלה בנו עכשיו. </div> <div> <br/> </div> <div> ואם כבר חדש – אני מחדשת את הסיורים בירושלים, </div> <div> בואו ותהנו. </div> <div> מחכה לכם כאן. </div> <div> <br/> </div> </div> Tue, 02 Jun 2020 06:53:16 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post5fe79477 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post5c6a298d <h3> <font color="#783158"> <b> על חיטה וחדשות - תבן ומוץ </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/29+%D7%A2%D7%9C+%D7%97%D7%99%D7%98%D7%94+%D7%95%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA+-+%D7%AA%D7%91%D7%9F+%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A5.jpg" alt="Golden wheat field swaying in the wind under a cloudy sky."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> בימים בהם כולנו צמודים לחדשות, חשוב לברור את העיקר מתוך המיותר והתפל. </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> לא פעם, אני שומעת אנשים המכנים זאת "לברור מוץ מתבן", ולא פלא, שאינם עוזבים את המרקע... </span> <br/> </div> <div> הביטוי, שמגיע מעולמה של החיטה המבשילה כעת, מתייחס לחלקים שונים בשיבולת: אחרי הקציר, היה החקלאי של ימי קדם מביא את האלומות שקצר אל גורן עגולה וגדולה. כאן היו דשים את החיטה כדי להפריד את הקליפה העיקשת מהגרעין הזהוב שמיועד לקמח. </div> <div> הדיש התבצע באמצעות מורג – לוח עץ גדול ובתחתיתו סכיני אבן חדים – שעבר על פני השיבולים עד שהתפוררו לערמה אחת המכילה ערבוב של קליפות, גרעינים וגבעולים. </div> <div> <br/> </div> <div> לסיום מוצלח של התהליך היה החקלאי יוצא אל רוחות האביב, מניף וזורה אל הרוח את השלל המרוסק. </div> <div> המוץ, קליפות החיטה הריקות, היה עף למרחק, ואליו הצטרפו גבעולי התבן החלולים. האיכר נשאר כשבידו יבול נקי בלבד: בר – גרעיני תבואה – שישמשו מזון חיוני עד הקציר של השנה הבאה. </div> <div> <br/> </div> <div> התהליך הרצוי, אם כן, הוא "להפריד את הבר מהתבן", או "לבור את הבר מהמוץ". </div> <div> מי שמתעקש לעומת זאת "להפריד את המוץ מהתבן", עוסק בעבודה מיותרת בתכלית ומפריד פסולת מפוסלת...  <span> נאחל לו בהצלחה &#55357;&#56842; </span> </div> <div> <br/> </div> <div> והשבוע חוזרים לפעילות! </div> <div> <br/> </div> <div> הרצאות וסיורים וירטואליים, בהתאם למצב,   <span> ושני סיורים אמיתיים לגמרי.  </span> </div> <div> מצפה לראותך!  </div> <div> <br/> </div> </div> Mon, 11 May 2020 06:51:26 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post5c6a298d thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post6cd076ff <h3> <font color="#783158"> <b> מי האשה מאחורי יום האשה </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/28+%D7%9E%D7%99+%D7%94%D7%90%D7%A9%D7%94+%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99+%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%90%D7%A9%D7%94.jpg" alt="Bronze sculptures of figures on bicycles; green and dark bronze. Park setting, sunny day."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> כמו כל הצלחה, גם על מקורו של יום האשה מתחרים נרטיבים רבים. <br/> <br/> </div> <div> הרחק בימי המהפכה התעשייתית, את המפעלים בניו יורק איישו מהגרות רבות, רובן איטלקיות ויהודיות. בשנת 1957 התאגדו הנשים ומחו בדרישה להיטיב את תנאי העבודה הקשים ולשפר את רמת הבטיחות ושעות העבודה. הפגנה זו אמנם דוכאה בכוח על ידי שלטונות העיר, אך זרע השינוי כבר נבט. </div> <div> <br/> </div> <div> עשרות שנים מאוחר יותר, ועשרות אלפים כבר צועדות ברחובות הכרך בדרישה לקבל זכות בחירה. מחאה זו כבר יוצרת תהודה רוחבית, ונשים מארצות שונות ברחבי אירופה מצטרפות למאבק שעתיד לשאת פירות, כל אחת בארצה היא. </div> <div> אך על קביעת התאריך, אחראיות דווקא הנשים הרוסיות. </div> <div> <br/> </div> <div> בימי מלחמת העולם הראשונה, בין הקרבות העקובים מדם, היו אלה נשות סנט פטרבורג שגדשו את רחובות העיר בתביעה ל"לחם ושלום". מיליוני חיילים מתים – אבות, בנים ובעלים של אותן מפגינות – בצירוף הרעב המצמית, הוציאו לרחובות את הנשים שדרשו שינוי. </div> <div> מה שהתחיל בצעדה בבוקרו של ה-23 בפברואר, הפך תוך ימים ספורים למהפכה של ממש: </div> <div> <br/> </div> <div> מספר ימים לאחר תחילת ההפגנות נאלץ הצאר לוותר על כסאו, אך ללא הועיל: הרוחות המשיכו לסעור, ובתום אותה שנה הביאו לפריצתה של מהפכת אוקטובר, ועמה לנפילת השלטון כולו. זכות הצבעה הוענקה לנשים בכל רחבי ברית המועצות, והתאריך נקבע כיום חג. </div> <div> <br/> </div> <div> אותו אירוע מכונן, שהתרחש ב-23 בפברואר, תועד על פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה. </div> <div> בעולם המערבי משמש לוח שנה אחר, גרגוריאני, בו הוסטו התאריכים שבועיים קדימה. </div> <div> לכן מהפכת 23.2 ברוסיה, התרחשה , על פי הלוח הנהוג במערב, ב-8 למרץ. </div> <div> <br/> </div> <div> מכאן קצרה דרכו של האו"ם לקבוע את התאריך: כיום לציון זכויות נשים והשלום הבינלאומי, שירדו ללוח השנה כשהם כרוכים זה בזה. </div> <div> <br/> </div> <div> נאחל יום שמח לנשים וגברים בעולם כולו. </div> <div> טיולים נפלאים מחכים לכם החודש! </div> <div> <br/> </div> <div> * הפסל בתמונה - יצירתו של האמן משה כץ,  גבעת ישעיהו. </div> <div> <br/> </div> </div> Sun, 08 Mar 2020 07:48:19 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post6cd076ff thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postda9a0a86 <h3> <font color="#783158"> <b> גשם בעיתו - על הגשמה וגשמיות </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A9+%D7%A6%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%A1.jpg" alt="Silhouetted birds perched on a wire against a cloudy sky."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> מזג האוויר החורפי פותח את מהדורות החדשות, וזהו זמן טוב להסתכל על המילה "גשם", שעברה מהפך מרתק בשפה שלנו. </div> <div> <br/> </div> <div> בזמנים קדומים חרץ הגשם גורלות: לחיים או למוות, לשפע או לצמא. כל תרבויות האזור נשאו עיניהם השמיימה בתפילה. בקרב עמי כנען השכנים אף הפך האל הממונה על רוח וסערה – לראש הפנתאון, ולאל החשוב מכולם. </div> <div> <br/> </div> <div> אך בימי הביניים, השפה העברית מספרת סיפור הפוך: יהודי אירופה חיו בארצות בהן המים נמצאו תדיר. אגמים, נהרות, ומשקעים בכמות עצומה. כל אלו הפכו את הגשם ממשאת נפש – לדבר מובן מאליו: מים, שכל תפקידם לגדל ירקות. </div> <div> באותה תקופה בה הגשם נתפס כדבר פשוט וארצי, הוא הופך להיות שם נרדף לכל מה שאינו שמיימי ונשגב. גשם הופך ל-גשמי: תיאור לכל דבר שהוא מעשי, פיזי, נטול מהות רוחנית. </div> <div> <br/> </div> <div> ערכו של ה"גשם" מתהפך שנית עם ראשית הציונות. </div> <div> <br/> </div> <div> עם החזרה לארץ, שב הגשם והופך למוטיב מבשר חיים: על פיו תיתן האדמה יבול, או חלילה תוכרז שנת בצורת. </div> <div> עם עליית קרנו של הגשם בתודעה הלאומית, הפך המושג "גשמי", שתיאר בעבר דבר מה ארצי ונחות, למושג המתאר את לחיוב את השגי האדם: גשם הפך ל-הגשמה. </div> <div> <br/> </div> <div> מגשם, לגשמי, להגשמה, וחזרה לגשמי ברכה. </div> <div> בעידן בו עינינו נשואות לפתרון ההתפלה, יתכן שגם המילה תפל עוד תבצע מהפך ותושב אלינו חדשה. </div> <div> <br/> </div> <div> בברכת גשמים בעיתם. </div> <div> <br/> </div> </div> Sun, 05 Jan 2020 07:45:02 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postda9a0a86 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post3dafcb82 <h3> <font color="#783158"> <b> בצע כסף - בין חלה למטבעות </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/26+%D7%91%D7%A6%D7%A2+%D7%9B%D7%A1%D7%A3+-+%D7%91%D7%99%D7%9F+%D7%97%D7%9C%D7%94+%D7%9C%D7%9E%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%AA.jpg" alt="Close-up of assorted foreign banknotes and coins, including Euros, US dollars, and Israeli shekels."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> החדשות עמוסות דיווחים על מה שהיה או לא היה, וחוזרות שוב ושוב המילים שוחד ובצע. </div> <div> <br/> </div> <div> הראשונים שלקחו בצע אלו בניו של עֵלִי, הכהן הגדול (מאה 11 לפנה"ס), אשר קיבלו מאביהם מינוי כשופטי הארץ:  </div> <div> "וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע, וַיִּקְחוּ שֹׁחַד, וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט". </div> <div> <br/> </div> <div> מהו אותו בצע, שאחריו נטו שופטי הימים ההם? </div> <div> הפירוש המוכר כיום, מתייחס למתן טובות הנאה בתמורה לכך שהמקבל "יסדר לנו" משהו. </div> <div> <br/> </div> <div> אך מילולית, "בצע" הוא פשוט חתיכה שבוצעים מתוך משהו גדול יותר. למשל – כפי שבוצעים חתיכת חלה. </div> <div> בשוק הקדום לא שילמו במטבעות, עיגולי מתכת עליהם מוטבע ערך המכריז על שוויים: שקל, שניים, או עשרה.  </div> <div> לפני עידן המטבעות, נהגו להסתובב בשווקים עם גוש מתכת עשוי כסף.  </div> <div> <br/> </div> <div> בעת תשלום על סחורה, היו בוצעים מהגוש הגדול חתיכה קטנה, שנשקלה ונמדדה היטב עד לקביעת ערכה המדויק. כך ידעו כמה חיטה או כמה עיזים ניתן לרכוש בתמורה לאותו בצע שנחתך מגוש הכסף. </div> <div> <br/> </div> <div> אותן חתיכות נערמו על השולחן – או אולי דווקא מתחת לו – והטו את לבם של שופטי הארץ הראשונים, שנהו אחר בצעי הכסף. </div> <div> כך הפכה ערמת בצעים עשויים כסף למטבע לשון נפוץ. השאר, כמו שאומרים – היסטוריה. </div> <div> <br/> </div> <div> החודש איתי – סיורים והרצאות שיחדשו לכל אחד:  </div> <div> <br/> </div> </div> Sun, 16 Jun 2019 06:42:07 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post3dafcb82 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc931453e <h3> <font color="#783158"> <b> קשה לשנות הרגלים </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/25+%D7%98%D7%91%D7%9C%D7%AA+%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D+-+%D7%A7%D7%A9%D7%94+%D7%9C%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%A8%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9D.JPG" alt="Mosaic: horse, pyramid, palm tree, and part of a zodiac wheel with a lion; earthy tones."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> </div> <div> <span> ברצפת פסיפס שהתגלתה לא מזמן ברמת בית שמש, מוטבעת כתובת הקדשה המספרת אודות המקום. </span> </div> <div> <br/> </div> <div> התבנית בהקדשות אלו תמיד זהה: </div> <div> מלבן כתוב שמשני צידיו משולשים עם עיגול בתוכם (ראו תמונה). </div> <div> <br/> </div> <div> השם "טבלת אוזניים", הוענק לכתובות מסוג זה, שנפוצות בכל הארץ, משום שהמשולשים מזכירים מעין "אוזניים" שנוספות לכתוב. </div> <div> מדוע מוסיפים אותן? </div> <div> <br/> </div> <div> בעבר, שלטי כניסה למקדשים היו נכתבים על ריבועי בד או עץ, שנתלו בין עמודי הכניסה. משולשים נתפרו משני צדי הבד, ובהם לולאות להשחלת חבל עבור מלאכת התליה. </div> <div> <br/> </div> <div> עם התפתחות הפסיפס, שולבו המילים ברצפה דקורטיבית שקישטה את הכניסה למבנה, תוך שהם שומרים על מסגרת מלבנית שהיתה מוכרת למבקרים. </div> <div> כעת, לא היה עוד צורך בתליית השלטים, ואפשר היה לוותר על משולשי הצד בעלי חורי ההשחלה. אבל... </div> <div> קשה לשנות הרגלים. </div> <div> <br/> </div> <div> האומנים שריצפו את הכתובות החדשות היו רגילים לצורה המקורית במידה כזו – שגם כאשר עבדו על רצפה יציבה, לא עלה על דעתם לשנות את התבנית הרגילה. </div> <div> <br/> </div> <div> כך, למרות שינויי הטכנולוגיה – נותרה הצורה המוכרת, מנציחה את תבניות המחשבה של יוצריה. </div> <div> החודש איתי – סיורים והרצאות שיחדשו לכל אחד:  </div> <div> <div> <br/> </div> <div> <br/> </div> </div> </div> Sun, 19 May 2019 06:40:10 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc931453e thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post38bc9884 <h3> <font color="#783158"> <b> קיר עם רייטינג - כנסת ישראל </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%9C.jpg" alt="Western Wall plaza with people, building in background, minaret on the left."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> היום, ולאורך משדרי הבחירות כולם, ישולבו מן הסתם תמונות רבות מחזית משכן הכנסת – אותה חזית מפורסמת שמהווה רקע למסדרים, ראיונות, וצילומים ממלכתיים שונים. </div> <div> <br/> </div> <div> במבט מקרוב, נוכל לראות כי שני אלמנטים בולטים בעיצוב מבנה הכנסת: </div> <div> <br/> </div> <div> שורת עמודי בטון חשוף, זה לצד זה, המזכירים כניסה למקדש יווני. אלו משמשים מעין מחווה למדינת "שלטון העם" שהעניקה השראה לשיטה הדמוקרטית, שמבנה זה הוא הלב הפועם שלה. </div> <div> <br/> </div> <div> אלמנט אחר הוא קיר אבן ירושלמית שנראה בין העמודים. די במראהו בלבד כדי לרמז על קיר אחר הנמצא לא רחוק – הכותל – שמסמל את היותה של המדינה לא רק דמוקרטית, אלא גם יהודית. </div> <div> <br/> </div> <div> ממש מאחורי המבנה, אדישות למתח שעלולים לייצר שני קטבים אלו, נמצאות ציפורי העולם הגדול. דווקא כאן, בלב המולת הבחירות, עוברת נדידת הסתיו, וציפורים מקשת רחבה של מדינות מביאות עימן מגוון, שלווה, ושקט. </div> <div> <br/> </div> <div> צאו לבחור! </div> <div> ומיד אחר כך – בואו לבחור את הקורס/סיור המתאים לכם ביותר: </div> <div> <br/> </div> </div> Tue, 09 Apr 2019 06:36:30 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post38bc9884 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post984d5eb8 <h3> <font color="#783158"> <b> בין שמים ואדמה - על קשת ואירוס </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A1+%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%97%D7%9D+%D7%91%D7%A0%D7%92%D7%91+%D7%A6%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9D.jpg" alt="Purple irises bloom in a field of white flowers under a blue sky with clouds."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> עשרה דברים נבראו בזמן שהוא "מחוץ לזמן": בשעת בין הערביים של ערב שבת, רגע לפני שהחול הופך לקודש, והששי הופך ליום שבתון. זמן שהוא לא פה ולא שם. </div> <div> <br/> </div> <div> עשרה דברים, כך מסופר, באו לעולם ברגע הזה, ובכולם יש משהו יוצא מגדר הרגיל. אחד מהם הוא הקשת בענן, שמול יופיה המפעים אין אדם שיישאר אדיש. </div> <div> <br/> </div> <div> גם במסורת העברית וגם בזו היוונית, קשת הנמתחת מן השמיים לאדמה מסמלת את הקשר בין האלוהי לבין שוכני הארץ, בני אנוש. ואולי ברגע המיוחד הזה של "בין השמשות", כמו ברגע הנדיר של הופעת הקשת, ניתן לטעום משהו מן האור של עולמות אחרים, נשגבים. </div> <div> <br/> </div> <div> את שמה הלטיני של הקשת – איריס – אימצו כבר בימי קדם עבור פרח האירוס, שבימים אלו ממלא את הארץ בצבעיו המרהיבים.  </div> <div> <br/> </div> <div> מול עושר גווניו של האירוס הפורח כעת – סגול בגלבוע, צהוב בשרון ארגמן בנגב ואפילו כחול – אי אפשר שלא לחוש התעלות. </div> <div> בין אם זו קשת בענן, שקיעה בערב שבת, או פרח אירוס מהודר – הלוואי שנזכה לאביב שופע ברכה. </div> <div> מחכה לכם החודש עם טיולים והרצאות: </div> <div> <br/> </div> </div> Sun, 03 Mar 2019 07:26:20 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post984d5eb8 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post47d7c1c9 <h3> <font color="#783158"> <b> בית שמש - לחפש מתחת לפנס </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/20200412_133214.jpg" alt="Ancient mosaic floor with intertwined patterns in beige, brown, and black."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> "אם לא מצאתם זה אולי סימן שאין", שר אביב גפן, ובחקר עתיקות בית שמש השורה הזו היתה תמיד רלבנטית.  </div> <div> <span> עד עכשיו. </span> <br/> </div> <div> <span> מול העיר המודרנית ניצב תל עתיק שעליו נבנתה בית שמש של ימי אבותינו. דבר אחד העיב על הממצאים: עד תקופה מסויימת יש במקום שפע ממצאים ועדויות, אולם לאחר שבארמון בירושלים מתעמתים עם מלך אשור – גדודי חיילים נשלחים "להעניש" את הערים בשפלת יהודה, ויותר לא מוצאים בהן דבר. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> מכיוון שלא מצאו – הניחו שאין. </div> <div> <br/> </div> <div> אולי המלחמה כילתה את הכפרים ברחבי הממלכה, אולי גברים רבים מדי נפלו על חרבם. ככל שחפרו והעמיקו בתל - מעולם לא מצאו עדות לכך שתושביו שבו והחיו אותו. </div> <div> <br/> </div> <div> עד שכביש 38 עבר הרחבה. הכביש המוליך משער הגיא לבית שמש היה צר מלהכיל את עומסי התנועה, ושטחו המיועד החדש התפרש אל עבר גבעה סתמית, שאיש מעולם לא חפר בה. </div> <div> <br/> </div> <div> ד"ר יהודה גוברין, הארכיאולוג האחראי על חפירת האזור מחדש, מתאר כיצד תכננו לערוך בדיקה קצרה ולהמשיך הלאה, כשלעיניהם התגלה דבר מרהיב: עשרות בתי מגורים, מפעלים קדומים ובתי בד – כולם מימי מלכי יהודה, עידן שעד כה חשבנו, כי לא ישב כאן איש. הם חזרו - רק לא למקום בו חיפשנו עד כה. </div> <div> <br/> </div> <div> לפעמים כל שצריך הוא לחפש במקום אחר. </div> <div> <br/> </div> <div> מחכה לכם החודש עם המון דברים טובים:  </div> <div> <br/> </div> </div> Mon, 25 Feb 2019 07:22:43 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post47d7c1c9 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post7ad29e59 <h3> <font color="#783158"> <b> ארץ זבת חלב ו... שקדים ?! </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/24+%D7%90%D7%A8%D7%A5+%D7%96%D7%91%D7%AA+%D7%97%D7%9C%D7%91+%D7%95...+%D7%A9%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%9D.jpg" alt="Close-up of almond blossoms, delicate pink and white petals blooming on branches against a blurred background."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> דווקא השקדיה – החגיגית מכל עצי הארץ והפופולרית שבהם – אינה נמנית עם שבעת המינים, ואילו לא פרחה בדיוק בט"ו בשבט, ספק אם היתה זוכה לחגיגות כלשהן </div> <div> כיצד נשמטה השקדיה מ"שבעת המינים"? <br/> <br/> </div> <div> ד"ר עקיבא לונדון מציין הבדל גדול בין השקד לאחרים: התאנה, הרימון, הזית – כל אלו פורחים באביב, עונה בה מזג האוויר בארץ מלא תהפוכות, והפרחים הרגישים עלולים להנזק ולא להבשיל לכדי פרי. </div> <div> <br/> </div> <div> גם השיבולים המתמלאות בפסח חשופות יותר לפגעי העונה, ויש שמטר פתאומי משמיד יבול של שנה שלמה! </div> <div> כך הופכים שבעה מינים אלו שהתברכה בהם הארץ, למוקד תשומת הלב, ובמקביל לשפע שהם מבטיחים – גם מדירים שינה מעיניו של החקלאי, העוקב יום יום בחרדה לראות שגידוליו עולים יפה. </div> <div> <br/> </div> <div> שונה מהם השקד: </div> <div> פרחיו מנצים כבר עכשיו, ועד לחמסינים ותהפוכות האביב – יהפכו הפרחים לפרי השוכן בבטחה על העץ, מוגן ושמור. </div> <div> הבדל זה הוא שסיווג את השקדים כעצי בר, עצים שגם ללא שמירה יניבו את פריים. זאת בניגוד לגידולים דורשי תשומת הלב, אליהם מופנית עיקר דאגתו של המגדל. </div> <div> <br/> </div> <div> כך הפכו שבעת המינים סמל לחקלאי הארץ, בעוד השקד נותר מחוץ לרשימה, מנת חלקם של נוודים, רועים, וכיום – גם מטיילים. </div> <div> <br/> </div> <div> מחכה לכם החודש עם ארבעה טיולים נפלאים, מותאמים במיוחד לעונה: </div> <div> <br/> </div> </div> Sun, 06 Jan 2019 07:13:21 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post7ad29e59 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post108585c4 <h3> <font color="#783158"> <b> מתי יש זמן מחוץ לזמן ? </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/23+%D7%9E%D7%AA%D7%99+%D7%99%D7%A9+%D7%96%D7%9E%D7%9F+%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%A5+%D7%9C%D7%96%D7%9E%D7%9F.jpg" alt="Clock on textured wall, surrounded by vines and decorative wire with amber accents."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> מתי יש זמן מחוץ לזמן? </span> <br/> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> לוח השנה הוא אחד הדברים הבטוחים בחיינו: לא משנה מה קורה, הזמן ממשיך לנוע ודף חדש ביומן מחליף את קודמו. </div> <div> בלוח שתלוי בביתנו יש אמנם 12 דפים, אך לאורך שנים רבות היו בו עשרה חודשים בלבד: </div> <div> <br/> </div> <div> השנה הרומאית התחילה באביב, עם התעוררות הטבע, ונספרה החל מה-1 בחודש מרץ. עשרה ירחים נמנו מיום זה ועד סוף חודש דצמבר, הוא החודש שהיה עשירי במניין, ומכאן שמו הלועזי – דצמבר (מילולית: עשירי). </div> <div> אך אם דצמבר היה העשירי, מי היו שני החודשים שבאו אחריו? </div> <div> <br/> </div> <div> - ובכן, לא היו! </div> <div> <br/> </div> <div> השנה הרומאית הגיעה עד סיומו של הסתיו ותחילת חודשי הכפור, ואז פסקה. במשך חודשיים ישבו האנשים בבית ושהו במצב נטול תאריך. בטלים ממלאכתם בשדה בימים אלו – אולי לא עלה צורך לקבוע לימים אלה שם והגדרה חקלאית. יתכן גם כי בשל העננות הרבה בעונה זו, היה קשה לצפות במולד הירח ומלכתחילה ויתרו על נסיון לקבוע תחילה וסוף לתקופה. </div> <div> <br/> </div> <div> מכל מקום, במשך שנים ארוכות לא היו ימים אלה חלק מספירת הזמן, עד אשר הגיע מלך רומא במאה ה-7 לפני הספירה, והוסיף את ינואר ופברואר לחגיגה השנתית. </div> <div> <br/> </div> <div> כך נדחפו כל החודשים קדימה, מרץ הפך מחודש ראשון לחודש מס' 3, דצמבר (העשירי) נדחף קדימה למשבצת ה-12, ואת המקום הראשון תפס האל בעל שני הראשים – ינואריס (ינואר). </div> <div> <br/> </div> <div> מי הוא ינואר ובמה זכר לפתוח את תחילת השנה? </div> <div> על כך בסיורי חג מולד המתחלים כבר השבוע! </div> <div> <br/> </div> </div> Mon, 03 Dec 2018 07:09:36 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post108585c4 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/copy-of35e647dc <h3> <font color="#783158"> <b> דברים שלמדתי בניו יורק </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/22+%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%AA%D7%99+%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%95+%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%A7.jpg" alt="Aerial view of a densely packed city skyline with numerous skyscrapers, surrounded by water under a clear blue sky."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> לפני ימים ספורים חזרתי מהשלכת הכתומה של ניו יורק ומהבניינים שאין להם קצה. </div> <div> <span> למפורסם שבהם, האימפייר סטייט בילדינג, נהגו לקרוא כאשר נחנך ה-"אמפטי (ריק) סטייט בילדינג". </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> דווקא מקור כוחו הוא שהיה לו לרועץ: </div> <div> <br/> </div> <div> הבניין שהיה בזמנו הגבוה בעולם, נבנה בקצב לא יאמן של קומה בשבוע. הסיבה לעבודתם הזריזה של הפועלים היתה השפל הכלכלי הגדול שפקד את ארצות הברית בתקופה זו. כל פועל ידע שאם לא יסיים את המוטל עליו – שפע מובטלים ממתינים בתור כדי להחליפו. </div> <div> מאידך, השפל עבד לשני הכיוונים: </div> <div> <br/> </div> <div> כאשר הסתיימה בניית המגדל והגיע הזמן לאכלס אותו בשוכרים, המצב הפיננסי בעיר היה כה גרוע, עד כי לא נמצא אפילו בעל עסק אחד שיכל להרשות לעצמו שכירות בבניין.  </div> <div> <br/> </div> <div> כדי להתמודד עם הגרעון, הייאוש, ובעלי החוב, נקט היזם עמדה מקורית ושכר פועלים נוספים. הפעם לא על מנת לבנות אלא על מנת לייצר אשליה: </div> <div> <br/> </div> <div> במשך כל שעות היום והלילה עלו העובדים וירדו בין הקומות, מדליקים את אורות המשרדים ושבים ומכבים אותם רנדומלית. כל זאת – בכדי לייצר תחושה שהמקום פעיל וכדאי לכל בעל עסק להבטיח את מקומו במרכז. </div> <div> המאמץ השתלם כמובן, והבניין הפך לאחד הרווחיים בתקופתו. </div> <div> <br/> </div> <div> בפעם הבאה נחזור לסיפורים מכנען, ובינתיים –  </div> <div> מחכה לכם החודש עם שלל פעילויות: </div> <div> <br/> </div> </div> Mon, 26 Nov 2018 06:50:21 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/copy-of35e647dc thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post8eb176b1 <h3> <font color="#783158"> <b> ימיו הצעירים של חרמון סבא </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/21+%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%95+%D7%94%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%A9%D7%9C+%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%9F.jpg" alt="Stone ruins on a hillside, with sparse vegetation. A person stands near trees in the foreground."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> פעם כשאמרו "חרמון", איש לא חשב על שלג, סקי, ותורים בקופות. שמו של ההר הלבן הודיע לכולם כי ההר הוא "חרם", כלומר – אסור. </div> <div> כשהמורה בכתה מחרימה כדורגל, היא למעשה אוסרת על הילדים לגעת בו. על אותו משקל, הר שקשה להתיישב בו הוא הר ריק, כאילו היה אסור, או בעברית – מוחרם. </div> <div> <br/> </div> <div> <span> אך יש פירוש נוסף למילה חרם.  </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> העברית מכירה את הפועל היפה "לקדש", שמשמעותו הימנעות משימוש יומיומי בחפץ והקדשתו (כלומר- שימורו) רק לשימוש בטקס או במועד מיוחד. </div> <div> חפץ – או מקום – שהוקדש לטקס דתי הפך אסור לשימוש בכל הקשר אחר, ולכן במקביל לקריאתו "קדוש", גם נקרא אסור: מוחרם. </div> <div> החרמון, על פסגתו היפה והבלתי-מושגת, משמר בשמותיו את הדרך בה ראוהו תושביו הקדמונים. </div> <div> <br/> </div> <div> הארמים קראו לו "שניר", על שם המילה שלג בשפתם. הצידונים קראו לו "שריון", על שם ההגנה שסיפק לארצם. וכמובן יש את "שיאון", על שם גובהו. </div> <div> <br/> </div> <div> אך יפה מכולם הוא השם חרמון, המשמר את זכרו הקדוש של ההר: </div> <div> <br/> </div> <div> בשבוע הבא יתחילו בבתי הכנסת בקריאת מחזור סיפורי אברהם. גם את בריתו עם אברהם בחר אלוהים לערוך על לא אחר מאשר הר זה – פסגת "בין הבתרים" שברכס החרמון המקודש. </div> <div> <br/> </div> <div> מחכה לכם החודש עם שלל פעילויות.  </div> <div> (לא בחרמון, יותר לכיוון ירושלים... &#55357;&#56842; ) </div> <div> <br/> </div> </div> Sun, 21 Oct 2018 05:45:23 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post8eb176b1 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post328c80b5 <h3> <font color="#783158"> <b> סתיו וחורף מתחלפים ? </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%9B%D7%A8%D7%9D+%D7%A9%D7%9C%D7%9B%D7%AA.jpg" alt="Lush garden with trees displaying various autumn colors: yellow, orange, and red. Sunlight filters through the leaves."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> הסתיו, שכבר שולח רמזים מעבר לפינה, הוא אחת התקופות היפות בשנה, אך מסתבר כי שמו התגלגל אליו בטעות. </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> בתנ"ך, צרוף האותיות "סתיו" משמעותו דווקא חורף ! </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> <span> בשיר השירים מבקש בן הזוג מחברתו שתצא לפגוש אותו בחוץ, בטיעון: "הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ". כלומר – עונת הגשמים הקרה חלפה, ועכשיו, כששוב נעים בחוץ, אפשר לחזור ולהפגש. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> לא רק בעברית, גם בשפות קדומות נוספות שימש הצרוף ס-ת-ו במשמעות של שתיה, ולכן התאים לתאר עונה של גשמים בה האדמה שותה לרוויה. </div> <div> <br/> </div> <div> כך בארמית נקראים חודשי הקור בשם "סתוא", וגם בערבית נקראת עונת הגשם – אל-שיתא, מלשון לשתות. </div> <div> <span> דווקא עונת השלכת היא זו שנקראה באכדית "ח'רפ". </span> <br/> </div> <div> <span> לנו, הצליל ח'רפ מזכיר גשם וקור, אך משמעות הפועל היא איסוף תוצרת חקלאית מהשדה. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> כאן במזרח התיכון, שיאם של ימי הקטיף האחרונים באים ממש עכשיו. כך קיבלה עונה זו, שבה אוספים את פירות הבוסתנים מן החוץ אל הבית, כינוי דומה בשפות האזור. "חריף" בערבית ומקבילו "אסיף" בעברית, וחג האסיף, הוא כמובן סוכות. </div> <div> <br/> </div> <div> שתהיה לנו שנה ברוכה בגשמים! </div> <div> מחכה לכם החודש עם שלל פעילויות: </div> <div> <br/> </div> </div> Fri, 28 Sep 2018 05:28:00 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post328c80b5 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc03a3bee <h3> <font color="#783158"> <b> גמל - ספינת המדבר או ספינה של קרח </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%92%D7%9E%D7%9C.jpg" alt="Camel with saddle stands in arid landscape, two others rest nearby."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> </div> <div> </div> <div> <span> "מה, את מישראל? נוהגים אצלכם על גמלים, נכון?" </span> </div> <div> <span> משפט שהפך פחות נפוץ בשנים האחרונות, אבל פעם הייתי שומעת אותו לא מעט. ההנחה שעומדת מאחוריו היא שאם ישראל נמצאת "איפשהו במדבר", אז אין ספק שנפגוש בה את ספינת המדבר, הלא היא הגמל. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> כל כך חזק בעינינו הקישור בין מדבר לשיירות גמלים, עד שבנינו הסבר שלם על ההתאמה המושלמת של גופם לתנאים השוררים בסהרה: הדבשת מאפשרת קיום במסע ארוך ונטול מקורות מים, הרגליים בנויות כך שלא ישקעו, ואילו הבטן תהיה תמיד מוגבהת, שמורה מפני החול הלוהט.. </div> <div> <br/> </div> <div> אבל מה אם יסתבר שהמצב הפוך לחלוטין ? </div> <div> <br/> </div> <div> במחקר מרתק של לאטיף נאסר על מוצאם של הגמלים (הוצג ב"טד" 2016), הוא מספר על עצמות גמלים עתיקות שנמצאו באזורים הקפואים של צפון אמריקה.  </div> <div> <br/> </div> <div> ההנחה כיום היא שמוצא הגמל – בדומה ללאמה – הוא מיבשת אמריקה, ואף כי נכחד מאזורים אלה כבר לפני זמן רב, מבנה גופו מקיים התאמה מושלמת דווקא לתנאים של קור: הדבשת השומנית מספקת אנרגיה בחורף הארוך שבו אין עשב טרי, מבנה הרגליים נועד למנוע שקיעה בשלג, וכן הלאה. </div> <div> <br/> </div> <div> <span> בעיני, מדובר בגילוי שהוא הרבה יותר מאשר "גמלים". </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> למעשה, זו דוגמה מאלפת לדרך בה אנחנו שבויים בתוך הסיפור שהמצאנו, ובונים את את כל העולם שלנו סביבו. </div> <div> שתי הזדמנויות החודש לשמוע סיפורים קצת אחרים על מקומות מוכרים, ולאחריהם הניוזלטר יצא לחופשה עד תחילת השנה הבאה. </div> </div> Mon, 25 Jun 2018 05:18:38 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc03a3bee thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc89a1c1b <h3> <font color="#783158"> <b> מי קבע תאריך לזיכרון? </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%93%D7%92%D7%9C+%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.jpg" alt="Israeli flag waving in the wind, blue and white with a Star of David, outdoors."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> <span> מי קבע <span>   </span> תאריך לזיכרון? <br/> </span> <span> השבוע נחגוג את יום העצמאות, ורגע לפניו – את יום הזיכרון. אנו מורגלים בצמידות הנראית לנו טבעית כל כך, עד ששכחנו לשאול: מי החליט, בעצם, להצמיד את שני האירועים, שבאומות אחרות כלל אינם קשורים האחד בשני? </span> <br/> </div> <div> השבוע המיוחד שאנו בעיצומו, מתחיל דווקא בשואה. <br/> <br/> </div> <div> כשביקשו לקבוע יום להנצחה, עלה חשש כי הנצחת ששה מיליון קורבנות תקבע נרטיב של חוסר אונים, בעוד שישראל הצעירה ביקשה להדגיש את היהודי הלוחם. לכן לא נבחרו תאריכי מפתח כמו הטרנספורט הראשון או עליית הנאצים. דווקא מרד גטו ורשה נקבע כסמל מוביל, ואת יום השואה קבעו בהתאם לתאריך המרד – בחודש ניסן. <br/> <br/> </div> <div> ומדוע יום חללי צה"ל דווקא בד' אייר? </div> <div> הכרזת העצמאות נעשתה תחת אש. המלחמה נמשכה עוד חודשים ארוכים ולאיש לא היה פנאי לתכנן הנצחה ממלכתית. ישובים רבים הנציחו את בניהם הנופלים בטקסים פרטיים, שתאריכיהם נקבעו בהתאם לקרב זה או אחר, בהתאם ליום שחרור או ליום נפילתו של מקום מסוים. <br/> </div> <div> על אנשי הרבנות הראשית הוטל לאחד את כל ימי הזיכרון הפרטיים ולקבוע יום ממלכתי אחד.  </div> <div> לוח השנה נבחן שוב ושוב, אך ההחלטה נדחתה משבוע לשבוע ומחודש אחד למשנהו... כך, עד שהגיע יום עצמאות נוסף. עם התקרב חגיגות שנתיים למדינה, לא נותרו עוד ימים אפשריים פנויים, למעט היום שקדם לטקס העצמאות עצמו.  <br/> <br/> </div> <div> כך יצא שבלוח השנה הוצמדו זה אל זה שני ימים עם אופי שונה כל כך. רק שנים מאוחר יותר נטמע הקישור בין הקרבתם של הנופלים לבין שחרור הארץ. </div> <div> כיום קשה לדמיין את יום העצמאות ללא סמיכותו לזיכרון. למעשה הפכו שני ימים אלו שלובים כל כך בתודעתנו – עד כי קשה לדמיין שלא כך תוכנן להיות מלכתחילה. </div> <div> <br/> </div> </div> Sat, 14 Apr 2018 22:41:27 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc89a1c1b thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post67c6f60f <h3> <font color="#783158"> <b> אהלן וסהלן - אוהל ומישור?! </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/20201209_2014%D7%9252.jpg" alt="Two people hike a dirt trail through brown, hilly landscape."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <br/> "אהלן וסהלן" משמשו אותנו כברכה שגרתית הנשמעת מדי יום. אך כמו ברכות רבות ששאלנו משפות אחרות, לפעמים משמעות המילה המקורית שונה מאד מהשימוש הניתן לה כיום: כך למשל צ'או האיטלקית, שבכלל מגיעה מקיצור המילה הלטינית "עבד". בעבר, כאשר שני ג'נטלמנים היו פוגשים זה את זה ברחובות וונציה, ברכתם האחד לשני היתה "הנני עבדך הנאמן". </div> <div> <br/> </div> <div> כך גם מקורן של המילים אהלן וסהלן הוא מפתיע: פירושן האמיתי של צמד המילים הוא.. אוהל ומישור. </div> <div> <span> <br/> אוהל ומישור?! </span> <br/> </div> <div> <span> בערבית, משמעות המילה אַהְל אינה רק יריעת בד בה מתגוררת משפחה, אלא מילה המתארת את כל המשפחה עצמה. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> <div> סַהל, לעומתה, משמעותו "קל". בעולמם של נוודי המדבר, האזור הנוח ביותר להליכה הוא מישור רחב ידיים. כך קרה שהמילה המיוחדת לתיאור המישורים, הפכה עם הזמן מילה נרדפת למשהו קל. </div> <div> <br/> </div> <div> מהחוקר יוחנן אליחי למדתי (בספרו "לדבר ערבית", הוצאת מנרווה), כי צירוף שתי מילים אלו הוא ברכה עמוקה מכפי שנדמה בתחילה: </div> <div> <br/> </div> <div> בעל בית המברך את אורחיו ב"אהלן וסהלן", מציע להם למעשה כי ירגישו באוהלו של המארח כאילו היה זה בית משפחתם, ואף מוסיף ואומר: מי יתן ותהיה שהותכם אצלי קלה ונעימה, כמו הליכה בטוחה במישור. </div> <div> <br/> </div> <div> אז אהלן וסהלן,  </div> <div> כמה הזדמנויות להתארח באירועים שלי לפני החג: </div> <div> <br/> </div> </div> Sun, 25 Mar 2018 22:32:04 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post67c6f60f thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post3da44432 <h3> <font color="#783158"> <b> בת הרוח - כלנית </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/20200402_110335.jpg" alt="Red flower against a bright blue sky with white clouds; sunlight shines through the petals."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> <br/> במצעד השמות המרהיבים, המקום הראשון שייך ללא ספק לכלנית, המתהדרת ככלה. <br/> </span> <span> אך מסקרן פי כמה שמה המדעי, Anemone, שתרגומו "בת הרוח": </span> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> <br/> על פי האגדה, התאהבה אנמון, נימפת רוחות הבוקר, באל המופקד על רוחות המערב. הרומן הטרגי הסתיים במותה, ומטיפות דמה נוצר פרח החוזר ושב כל חורף, בעונה בה הרוח עזה ונושבת על פני המישורים. </span> </div> <div> <span> אך בעיני, דווקא תכונה אחרת מסבירה טוב יותר את הכינוי המיוחד הזה. </span> </div> <div> <span> <br/> רוב פרחי החורף היפים מסתמכים על פקעת הנמצאת מתחת לאדמה, ממנה יוצאים שורשים צעירים לקראת ההתחדשות בשנה הבאה. פרחים חדשים אמנם יצמחו – אך תמיד בסמוך לפרח המקורי, באותה נקודה. </span> </div> <div> <span> <br/> לא כך הכלנית, שהשיגה יתרון משמעותי: </span> </div> <div> <span> בד בבד עם השורשים המתחדשים מן הפקעת, מתארך הגבעול עד שהוא גבוה מכל הפרחים הסמוכים לו. כשמגיע הרגע הנכון - משתחררים הזרעים השחורים ועפים עם הרוח למרחק מה. כך, בעונה הבאה, יפרחו בנותיה של כלנית-האם במרחק גדול ממנה, ויזכו להתרחב לאזורים נוספים. משנה לשנה יתפשטו עוד ועוד, עד ליצירת מרבדי הפריחה ששובים את העין. </span> </div> <div> <span> אכן כשמה היא – "בת הרוח". נולדת מתוך הרוח החורפית וגדלה בזכותה. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> בחודש הקרוב – הזדמנות להתלוות אלי לסיור ב"דרום אדום" – ארץ הכלניות. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> </div> Tue, 27 Feb 2018 23:27:19 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post3da44432 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-posta22f3bc1 <h3> <font color="#783158"> <b> עיד אל-בנאת </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/16+%D7%A2%D7%99%D7%93+%D7%90%D7%9C+%D7%91%D7%A0%D7%90%D7%AA+-+%D7%97%D7%92+%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA+%D7%95%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D.jpg" alt="Collection of colorful art figures made from lightbulbs, atop a shelf with various overhead light fixtures in background."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> מחר (שלישי) יחול ראש חודש טבת, ועימו החג הנשכח של הנשים, יום שבעבר הוקדש כל כולו למנוחה, התכנסות והנאה של נשים עם חברותיהן. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> יותר מכל בלט יום זה בקרב נשות תוניס, שם היה זה יום לכבודן של רווקות הקהילה: הבנות הצעירות היו קונות מצרכים במשותף, אופות מטעמים ומזמינות את שאר הנשים לחגוג. ברכה מיוחדת מהרב שניתנה לבנות במעמד מרגש בבית הכנסת, הפכה גם את הגברים למעין שותפים, ובעצם נתנה תוקף קהילתי מלא ליום זה, בו לא עבדו הנשים במלאכות הבית אלא התפנו לבלות זמן איכות זו עם זו. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> ראש חודש היה מאז ומעולם זמנן של נשים. בעולם העתיק היה המחזור החודשי פוקד את נשות המשפחה בתחילת כל חודש, אז היו פורשות ממלאכה ומתכנסות כולן באוהל האדום. הזמן המשותף הוקדש למנוחה, לסיפורים ולתמיכה הדדית, והתקבע כמעין "מיני-חג" מיוחד לבנות הבית. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> בתוניס מציינים את ראש חודש טבת עקב מגפה שפקדה את בנות הקהילה במאות הקודמות ונעצרה ביום זה. אבל לחודש טבת, שתחילתו תמיד מתרחשת במהלך ימי החנוכה, הוא בעל שורשים עתיקים בהרבה: </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> הרחק בגלות פרס, היה זה בראש חודש טבת, כשאסתר סיימה את שהותה בשמן המור ונבחרה על ידי אחשוורוש להיות המלכה הבאה. מספר דורות קודם, היה זה גם בראש חודש טבת, כשבימי עזרא החליטו אנשי ירושלים להתחתן עם נשים יהודיות מבנות העיר. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> בחנוכה במיוחד, מזכירים את גבורתן של הנשים שהיו שותפות מלאות לניצחון, כפי שמשתקף בסיפורה של חנה, אחותם של המכבים, עליה כתבתי בהרחבה בשנה שעברה. השילוב של מולד הלבנה בראש חודש טבת, שחל תמיד בתוך ימי החנוכה, הביא את החגיגה הנשית לשיא. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> יהיו הסיבות אשר יהיו, יום חופש הנחוג בין חברות הוא מנהג מבורך, הלוואי ונזכה לקיימו שנית, גברים ונשים כאחד. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> </div> Sun, 17 Dec 2017 23:23:32 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-posta22f3bc1 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post1e8136fd <h3> <font color="#783158"> <b> על מה מורה היורה? </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/20191202_%D7%98%D7%90%D7%90%D7%98092112.jpg" alt="Green leaf with water droplets on brick paving."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> <u> על מה מורה היורה? </u> </span> </div> <div> <span> תיירת מאסיה שאלה אותי לפני הרבה שנים מה העונה הגשומה בישראל. לי, שגדלתי באדמת ארץ כנען, לקח רגע כדי להבין שהשאלה אמיתית. הרי יש ארצות בהן הגשם בא בקיץ, אחרות בהן אפור כל השנה, ונדירים מקומות כמו שלנו – בהן לגשם יש עונה ברורה עם התחלה וסוף. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> רק באקלים כמו שלנו יתכן שם מיוחד לגשם הראשון של העונה. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> למילה "יורֶה" יש שפע הסברים, אבל החביב עלי הוא זה מלשון מורה (מלמד, מכוון). בימי קדם כאשר חיינו בתים שנזקקו לתחזוקה שוטפת ואכלנו מתבואת השדה על פי העונות, היה בא הטפטוף הראשון ומורה לאנשים שנכנסו לאווירת "חגים" כי הגיע הזמן להתכונן לסתיו: לטייח קירות, לאטום את הגג, ולכנוס הביתה פירות שעוד נשארו בחצר. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> גם לנו כיום, כמדומני, נותר איזה שמץ מדחיינות ה-"אחרי החגים". ואף אם אין לנו תבואה לאסוף הביתה, אין כמו הגשם הראשון כדי לעורר לעשיה חדשה. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span>  באוירה זו, אני רוצה להזמין למספר אירועים שהתחדשתי בהם השנה: </span> </div> <div> <span> <u> <br/> </u> </span> </div> </div> Wed, 25 Oct 2017 22:18:19 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post1e8136fd thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post9a712f0b <h3> <font color="#783158"> <b> על שוטרים וגנבים - שלום כתה א </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/CIMG4180%D7%92.jpg" alt="Person pouring honey onto wooden board with Hebrew letters."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> על שוטרים, גנבים, ו"שלום כתה א": </span> </div> <div> <span> אמירה ששמעתי פעם (לא מאד מצחיקה, יש להודות) מציעה ששוטרים עובדים בזוגות מכיוון ש-"אחד קורא, אחד כותב". למזלנו, מקור שמה של המשטרה מחזיר לה את כבודה האבוד ומתאים במיוחד לפתיחת שנת הלימודים: <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> המילה "שוטרים" נזכרת לראשונה בספר שמות, כאשר בני ישראל נמצאים במצרים ואחר כך במדבר. בימים ההם היו רבים בעם שלא זכו להשכלה, ונאלצו להיעזר באחרים כדי שאלה ינסחו עבורם חוזים ושטרות קניין. </span> </div> <div> <span> אותם אנשים אשר עסקו במלאכת הכתיבה וידעו לנסח שטרות, נקראו על שם פעולתם – שוטרים, ומכאן כמובן המילה "משטרה". </span> </div> <div> <span> <br/> ואפרופו שוטרים – מה בעניין גנבים? </span> </div> <div> <span> <br/> עד לא מזמן, לימוד קרוא וכתוב היה נחלתם של מלומדים וכהנים בלבד. לא כך בירושלים של ימי התנ"ך: כתובת שהתגלתה במורדות הר הזיתים מספרת על קבר, שבעליו חשש כי יהווה מטרה לשודדים שיבואו לחפש בו אבנים טובות, בהתאם למנהג העתיק להטמין זהב בקבר. כדי להרחיק גנבים פוטנציאליים, החליט לחקוק על מצבתו את המילים: "אין כאן כסף וזהב, רק עצמות". האם באמת לא היו שם כסף וזהב – זו שאלה נהדרת, אבל לזמן אחר. אבל מה שברור מהסיפור הוא שאם הכתובת נחקקה כדי להודיע לגנב מה יש או אין בקבר – סימן הוא, שגם הגנבים הכי פשוטים בירושלים ידעו לפענח אותיות ולקרוא. בימים ההם, לא היה זה דבר ברור מאליו. </span> </div> <div> <span> <br/> 160,000 ילדים עולים הבוקר לכתה א, ומתחילים את דרכם בעולם האותיות. שיהיה להם בהצלחה! </span> </div> <div> <span> ולכם – הזדמנות ללמוד איתי בכיף בשלושה מקומות נפלאים: </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> </div> Thu, 31 Aug 2017 22:10:22 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post9a712f0b thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc6abcbd6 <h3> <font color="#783158"> <b> הלוחמה הפסיכולוגית של בר כוכבא </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/14+%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%94+%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%AA+%D7%A9%D7%9C+%D7%91%D7%A8+%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91%D7%90.JPG" alt="Laundry hanging on lines, white sheets and clothing drying outdoors."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> לוחמה פסיכולוגית </span> </div> <div> <span> בתכנית רדיו ששודרה בתקופת המצור הקשה על ירושלים, אי שם בלב מלחמת העצמאות, ניתנו מעל גלי האתר עצות לעקרת הבית שמצאה עצמה מול מזווה ריק ממצרכים. כך הומלץ למשל על פקעות פרחי בר שניתן לבשל ולאכול, וכן את המתכון המפורסם להכנת קציצות "כמו בשר" מעלי חלמית, חוביזה, שגדלה בר בין החצרות. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> למרות התועלת, הוחלט להפסיק מיד שידורים כגון אלו: הם הפיחו תקווה בלוחמי האויב, שהבינו כי תשובי ירושלים כל כך רעבים, עד שהם אוכלים את העשבייה בגינתם. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> זו לא היתה הפעם הראשונה שהלוחמה הפסיכולוגית קיבלה מקום בקדמת הבמה. כבר במרד הגדול השתמשו הנצורים במעט המים שנותרו להם כדי לתלות כביסה רטובה מעל החומה. היה זה נסיון לסמן לצבא הרומאי כי המים עודם מצויים בשפע, ובכך לרפות את ידי החיילים ולייאש אותם. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> מקור שומרוני מספר על הימים האחרונים של מרד בר כוכבא. מתחתיות השקים גרדו קמח ואפו מיני מאכלים, כדי לעלות לראש החומה ולאכול בהפגנתיות מול עיני הרומאים. תקוותם האחרונה היתה להראות שלעולם לא ייכנעו, ומוטב למפקדי הצבא שיחזרו עם חייליהם לרומא. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> האם עזרה להם התחבולה? ומדוע היתה זו הקשה שבכל המלחמות? <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> בששי הקרוב נצא לסיור עם כל התשובות וכל הסיפורים – איך הפך המרד העצוב לחג של מדורות. </span> </div> <div> <span> * הרצאה על מלכת שבא בתל אביב וסיור לכבוד הרמדאן – פרטים להלן * </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> </div> Sun, 21 May 2017 22:06:08 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc6abcbd6 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post71160327 <h3> <font color="#783158"> <b> זהב חרובים - קראט לט"ו בשבט </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D.jpg" alt="Basket of dark brown carob pods on red cloth outdoors."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> יהלומים נמדדים בקראט, וכך גם זהב. 200 מיליגרם בלבד ערכו ל קרט, שערכו מרקיע שחקים אך מקורו – מן הפשוטים שבעצי היער: </span> </div> <div> <span> בעולם בו סחורות יקרות ערך כמו תבלינים וזהב נישאו על גמלים מארץ לארץ, חוצים תרבויות ושפות, עלה צורך במשקולת אחידה לכל הסוחרים. כדי להבטיח כי המאזניים בכל מקום מכויילים באופן זהה, חיפשו אחר דבר מה אחיד במשקלו, שניתן למצוא בכל אחת מארצות המסחר. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> התשובה הגיעה בדמות זרעי החרוב הקטנים: אותם גרעינים שאנו מרחיקים מן החרוב בעת אכילתו, משקלם שווה בכל תרמיל ותרמיל, בכל עץ ובכל מדינה. </span> </div> <div> <span> כך, החליטו אותם סוחרים, ישקלו את הזהב מעתה, וכל הזמנה תכונה על שם משקלה בזרעי חרוב (באנגלית: carob), או ביוונית קרטיון, לימים – קרט.  <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> החרוב נקשר באגדה מפורסמת על אדם זקן הנוטע עץ חרובים. הוא יודע שלא יספיק להנות מן הפירות, שכן העץ, לדבריו, יניב רק בעוד 70 שנה, אך נוטע הוא עבור נכדיו – שימצאו את העולם פורח, כפי שמצאו הוא עצמו, כשנולד. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> מעבר למסר המעודד תכנון ארוך טווח, מפתיעה אגדה זו, המופיעה בגמרא במסכת תענית. מדוע סבור הנוטע כי הפירות יופיעו רק בעוד שנים ארוכות? <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> כל מי שנטע עץ בחצרו יודע כי כבר בשנה השלישית או הרביעית צפויים פירות ראשונים. אך בונה מהם, חרוב הוא עץ "דו ביתי", כלומר, הזכר והנקבה מתקיימים בו בעצים נפרדים, כפי שמוכר לנו מדקל תמר. בעץ כזה לא יתכנו פירות אלא אם כן עץ זכרי צומח בסמוך לעץ נקבי ומפרה אותו. מסיבה זו, עץ חרוב בודד איננו מניב.  <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> אלא, שקסם קורה בחרוב: בחלוף שנות דור – יתחיל העץ להפרות את עצמו, ויהפוך מעץ נקבי או זכרי – לכזה המכיל את שניהם. לאחר שבעים שנה של המתנה, חרובים ראשונים יופיעו בין ענפיו והוא יכלכל את בניו ונכדיו של הנוטע. </span> </div> <div> <span> טו בשבט המתקרב הוא הזדמנות להוסיף את החרובים לסלסלת החג. </span> </div> <div> <span> מוזמנים להצטרף לפעילויות הקרובות שלי, ושיהיה חג שמח. </span> </div> <div> <span> <b> <u> <br/> </u> </b> </span> </div> </div> Sun, 05 Feb 2017 23:00:49 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post71160327 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post2fa1bf68 <h3> <font color="#783158"> <b> אחותם של החשמונאים </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/12+%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94+-+%D7%90%D7%97%D7%95%D7%AA%D7%9D+%D7%A9%D7%9C+%D7%94%D7%97%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%9D.jpg" alt="Candlelit glasses of water on a ledge, viewed from below a black railing."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> אחותם של החשמונאים </span> </div> <div> <span> היתה זו חנה, שהפכה את יום כלולותיה ליום תחילת המרד. </span> </div> <div> <span> חמישה בנים היו למתתיהו, שהתפרסם בקריאתו "מי לה' אלי!". סביב קריאת המלחמה שלו התאספו חמשת הבנים שמאוחר יותר ייקראו "מכבים", והמלחמה החלה. המרד הצליח, הסופגניות עוד רגע כאן, ורק פרט אחד נשמט מהסיפור: חנה, האשה שהתניעה את אירועי החג. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> כך מספר המדרש: <br/> </span> <span> אחות נוספת גדלה בביתם של המכבים לעתיד, ושמה חנה. יחד הם התבגרו אל מציאות של שלטון יווני בארץ. בתחילה נקטו השליטים קו סובלני, אך עם השנים הפכה המציאות קשה יותר, והתרבו הגזרות. </span> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> "חוק הלילה הראשון" למשל, היה מהגזרות הקשות ביותר. כשאר נערות הארץ, גם חנה היתה כפופה לו. בלשונו היבשה, הורה החוק כי נערה הנישאת לבחיר ליבה תובא תחילה אל מיטתו של ההגמון, ורק לאחר מכן תשוחרר אל בעלה המיועד. ענן שחור ליווה מאז את הנשים הצעירות ואת הגברים שנותרו חסרי אונים. איש לא העז להמרות את פיו של השליט ולהסתכן בעימות עם חייליו. <br/> </span> </div> <div> <span> שלוש שנים ושמונה חודשים ארכה תקופה זו, עד שהתקרב יום כלולותיה של חנה, בתו של מתתיהו (ויש הגורסים: בתו של יוחנן הכהן הגדול). <br/> </span> </div> <div> <span> בהגיע היום, לבושה בלבן ומוקפת בחברים, הבינה חנה כי אין בכוונת משפחתה להגן עליה מפני הצפוי. ברגע של תעוזה החליטה חנה לקום ולעשות מעשה: קרעה את בגדיה ועמדה ערומה אל מול הקהל. </span> </div> <div> <span> אחיה שנזדעזעו מהבושה, ביקשו להרוג אותה מחמת הבזיון המשפחתי. </span> </div> <div> <span> אז קראה בפניהם, והעיר כולה שומעת: "מתביישים אתם בי, שאני עומדת לפניכם טהורה מכל חטא, ואינכם מתביישים להוליכני בכפייה אל מיטתו של גבר זר?!" דבריה הצלולים נפלו על אוזניים קשובות, והאחים יצאו להגנתה. טקס הולכת הכלה הבוכיה אל ארמונו של ההגמון נערך אותו הערב בפעם האחרונה, כשתחת אפריון הכלולות מסתתרים אחיה החמושים. עם כניסתם לארמון יצאו ממחבואם, הרגו את השליט ואת עוזריו, וקראו למלחמה בשלטון יוון. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> כך התחיל המרד שהוביל להיותם של שמונת ימי החג. מתוך הבנתם של המכבים כי אין מדובר ב"בעיה של כלות", "בעיה של נשים", ואפילו לא ב"בעיה של חתנים", אלא עניין הנוגע לכל אחד ואחת ממשתתפי אותה החתונה, נשוי או רווק, צעיר או זקן. פגיעה באחד או באחת מאתנו משמעותה פגיעה בשלם כולו. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> יחד עם החנוכיות ופך השמן, חנוכה מביא איתו את הלילות הארוכים והחשוכים ביותר בשנה, ומיד לאחריו – התארכותן של שעות היום וחזרתו של האור. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> מה יביא איתו חג האור השנה? בלבי תקווה, כי נסכים לאמץ את דרכם של המכבים, ולקחת אותה צעד נוסף. לא עוד "הם" ו"אנחנו" אלא ראיית בני האדם כקבוצת אחים אחת, שטובתו ורווחתו של האחר בה, היא רווחתי וטובתי שלי. </span> </div> <div> <span> ואולי הפעם, אפשר שיהא זה ללא מלחמה. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> </div> Thu, 22 Dec 2016 22:53:26 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post2fa1bf68 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postd8f526a3 <h3> <font color="#783158"> <b> מדוע חשון הוא חודש מר </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%A4%D7%95%D7%9F+%D7%91%D7%A2%D7%9E%D7%A7+%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%94.jpg" alt="Raging brown water in a river with green vegetation along the banks."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> מדוע חשון הוא חודש מר? </span> </div> <div> <span> <br/> חודש חשוון המתחיל כעת מכונה לעתים גם מרחשוון, והפירוש העממי מסביר כי אחרי השמחה והדחיסות של החגים בתשרי, מגיע חודש נטול חגיגות ומפאת ריקנותו הוא עצוב ומר, ומכאן שמו. </span> </div> <div> <span> ההסבר, שבוודאי לא ניתן על ידי הורים בני דורנו הממהרים לחזור אל משרותיהם, משחק עם שמו של החודש בלי לדעת כי ניתן לו מסיבה פשוטה בהרבה: <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> חודשי השנה המוכרים לנו כיום אינם באמת בעברית. כשחזרו אבותינו מגלות בבל (במאה הששית לפני הספירה), הביאו עמם חידושים לשוניים רבים, וביניהם - שמות אכדיים לחודשי השנה, כמקובל בארץ ממנה עלו. </span> </div> <div> <span> באכדית, כינו את חודש חשוון פשוט על פי מיקומו, החודש השמיני בלוח השנה. בתקופה ההיא בה החלו את מניית הזמן דווקא מפסח, ניסן היה ראש וראשון לחודשי השנה, ואילו חשוון נחשב "הירח השמיני", או באכדית: "ורח שמנו". </span> </div> <div> <span> מכאן קצרה היתה הדרך עד שהפכו שתי המילים הזרות לעיסה אחת: ב-"ורחשמנו", שהולחם למילה יחידה, התחלפו אותיות העיצור ו"ו ומ"ם, ובלוח החל להופיע "מרחשמנו", ולאחר מכן "מרחשוונו", שהתקצר למרחשוון. </span> </div> <div> <span> עם השנים , קהל עולי בבל הוחלף בדור צעיר יותר שלא דיבר את שפת הוריו, וחיפש משמעות בשמו המוזר של החודש. כך נולדה האגדה של החודש העצוב ונטול השמחות. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> <span> אך מה שמו העברי של מרחשוון </span> ? </span> </div> <div> <span> למרות שאף לוח עברי לא שרד מאז (לוח גזר איננו בעברית), זכה דווקא חודש זה להיות מוזכר בתנך, בדברי שלמה המכריז על חנוכת בית המקדש שבנה: "ובשנה האחת עשרה, בירח בּוּל, הוא החודש השמיני..."  </span> </div> <div> <span> אם כך שמו העברי והמקורי של החודש הוא ירח בול. ואולי - ירח המבול. <br/> </span> <span> יש המספרים על תיבת נוח ועל הגשם שהחל לרדת אז באמצע חשוון. </span> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> מרמי, חבר ואיש מדבר, למדתי הסבר נוסף. בעונה זו של חשוון / נובמבר, מגיעים ממטרים עזים שמקורם באפיק ים סוף שבדרום. כפי שחווינו כולנו רק לפני שבועות מספר, גשם זה הניתך במהירות ובעוצמה גדולה יוצר שטפונות ענק, הצפות, ואוירה כללית של "חודש שמהותו מבול". <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> שפתנו העברית, שנתהוותה ונטוותה בעשרות שנות מדבר, משמרת ככל הנראה זכרון קדום זה של עונת שטפונות המדבר. </span> </div> <div> <span> בברכת שנת גשמים פוריה. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> </div> Tue, 01 Nov 2016 22:45:41 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postd8f526a3 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc94510ca <h3> <font color="#783158"> <b> אש שנולדה מתוך מים </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/10+%D7%90%D7%A9+%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%94+%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%9A+%D7%9E%D7%99%D7%9D+-+%D7%9C%D7%92+%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8.jpg" alt="Bonfire burning brightly at night, with flames and glowing embers."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> <b> אש שנולדה מתוך מים </b> </span> </div> <div> <span> לאש שמדליקים בטקס דתי תמיד היתה משמעות עמוקה. אש התמיד במקדש, להבת נרות השבת וכמובן מדורות החג המתקרב. יותר מכל חג אחר, בל"ג בעומר מקבלת האש מקום מרכזי במיוחד. מעניין לגלות, ששורשי היום הזה נעוצים לא באש – כי אם דווקא במים. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> בימי המקדש, שנים לפני הולדתו של בר כוכבא, נקראו ימים אלו שנגמרים בל"ג בעומר "פרוס עצרת", ובהם היו יוצאים לבדוק את מפלס המים בבורות. עד תקופה זו כבר ירדו כל גשמי השנה, ואין זמן טוב מזה לחישובים: כמה ירד, כמה נשאר, ואיך לכלכל את אספקת המים בעונה החמה, שיספיקו עד החורף הבא. <br/> </span> </div> <div> <span> לימים, הונהגה עליה לקברי שמאי והלל בהר מירון סמוך ליום זה, והאגדה מספרת שבורות המים בהר היו מתמלאים באורח פלא כדי לספק מי שתיה למתפללים הרבים. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> חיזוק לאווירת הנס נמצא גם בסיפור המבול בפרשת נח, הנפתח ב"שבעה עשר לחודש השני" (=יז אייר), ועל פי מגילות מדבר יהודה הסתיים בל"ג בעומר עצמו. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> בתחילת האלף הנוכחי, מאות 12-13 ולאחריהן, הלכה וגברה מסורת מקומית של פקידת קברי צדיקים בעונה זאת. יהודים וערבים כאחד היו עולים להר מירון – וגם לנבי סמואל ומקומות נוספים – להתפלל ולבקש. צדיקים רבים קבורים בהר מירון, וההתקבצות התחלקה בין כולם. יתכן שאלו יהודי ספרד שגורשו מארצם והגיעו הנה, למודי תורת הסוד והזוהר, שהפכו את רשב"י דווקא למוקד ההילולה. בהשפעתם, נוסף לחג המים נופך של מיסטיקה והתעלות רוחנית. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> יכול להיות שאת המדורות הביאו לכאן דווקא הצלבנים: מדורות בראש חודש היו בארץ תמיד, וגם בימי המרד השתמשו בשיטה זו כדי למסור הודעה למרחקים. אך מנהג הדלקה ביום זה לא נשמר. הוא מתחדש סמוך להגעת הצלבנים, שמביאים עמם מסורות אירופאיות, לעתים פגאניות, שבמרכזן – פסטיבל תבואה אביבי (=עומר) בו מדליקים מדורה בשעת הערב, חוגגים ורוקדים עד אור הבוקר.  <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> תושבי הארץ אימצו את מנהג המדורות אל ה"זיארה", העליות לרגל ההמוניות, ומתרבות ערב לתרבות עבר – נכנסו המדורות לחגיגות ימי העומר. במאה ה-16 קיבל החג את אופיו הקבלי בזכות האר"י הקדוש ותלמידיו, שהעמיקו בקבלה ובזוהר, ומכאן המשמעות העמוקה שנוצקה לחיבור בין עליה למירון ופקידת קבר רשב"י, מחבר הזוהר במסורת, ובין הדלקת האש המסמלת פנימיות התורה. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> ראשית ימי הציונות הביאו בכנפיהם את דמות הישראלי הגיבור, ומחנכיה חיפשו כידוע דמויות שיהיו מודל להערצה ולחיקוי. שמשון הגיבור הציב אתגר קשה, שכן הוא מנותק מלוח השנה. יהודה המכבי סיפק הזדמנות פז, ואכן סביב חג זה נכתבו שירי ילדים לאינסוף. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> ואילו בר כוכבא, שאת סיפורו האמיתי לא היטיבו להכיר אז, וגודל האסון שהמיט המרד שלו על העם היה פחות ידוע – בר כוכבא הפך בקלות לדמות הלוחם הגיבור ומילא את המשבצת הנחוצה כל כך. בהיותו מקושר במסורת לימים אלו בעומר, הפך סיפורו למיתוס שנלמד מראשית ימי הגן, דמותו הפכה לנערצת, והמדורות שעד אז הודלקו באופן ספורדי סביב כמה קברי קדושים – הפכו מנהג נפוץ בכל עיר ושכונה. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> מה שהתחיל כיום של נס ומים -  הפך לליל חג של מדורות. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> </div> Tue, 24 May 2016 21:39:07 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc94510ca thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc6bba964 <h3> <font color="#783158"> <b> חודש האביב </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/20171214_10%D7%A25052.jpg" alt="Close-up of green grass and weeds with a blurred cloudy sky in the background."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> בשבוע שעבר ציינו את ה-21 למרץ, היום בו הלילה והיום משתווים באורכם ובאופן רשמי מתחיל האביב. בלוח העברי מתקרב חודש ניסן שפותח את התקופה, ובעבר היה ראשון לחודשים כולם. </span> </div> <div> <span> מסופר על אגרת שכתב רבן גמליאל בסוף חודש אדר, ובה הוא מספר ליהודי בבל על החלטת הסנהדרין בירושלים: "לאחינו בני הגלות בבבל... מודיעים אנחנו לכם כי הגוזלים רכים, והטלאים דקים, וזמן האביב לא בא. ויפה הדבר בעיני ובעיני חבריי להוסיף על שנה זו שלושים ימים". </span> </div> <div> <span> מדובר על זמן בו לא היה לוח שנה ידוע מראש. רבן גמליאל מתאר כיצד ירדו הוא וחבריו לחצר המשק ובדקו האם כבר בגרו הגוזלים או שהם רכים עדיין? האם הטלה כבר גדל או שהוא עוד רזה וקטן? מהסיבוב בחוץ למדו, שלמרות שכבר הגיע סוף חודש אדר הטבע עדיין לא מוכן. "האביב לא בא", כדברי האיגרת. עצתו היא להוסיף שלושים ימים ללוח (מה שאנו מכירים כאדר ב'), לפני שיוכרז על תחילת החודש הבא. </span> </div> <div> <span> למעשה, הוחלט למתוח את הלוח הקלנדרי כך שעדיין יראה חורף, כדי שאת ליל הסדר עצמו נוכל לחגוג כשהאביב כבר כאן. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> אבל מהו בעצם אותו אביב? </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> במכת ברד, כל צמחיית מצרים ניזוקה למעט פשתה ושעורה, "כי השעורה אביב". כלומר - השעורה היתה במצב מסויים שמנע ממנה להשבר תחת מטח הברד הקשה. שלא כמו העצים שנסדקו, התבואה היתה רכה וגמישה ולכן לא ניזוקה. </span> </div> <div> <span> מי שגר בקרבת שדות תבואה רואה כיצד עם התקדמות השנה, השיבולים מצהיבות והגרגרים מבשילים ומתקשים. במצב כזה כל פגיעה מייצרת נזק שאין לו תקנה. אבל בימים האלו שלפני הפסח הכל עוד ירוק ורך, שום כיפוף אינו משאיר חותם על הגבעול הצעיר. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> אביב, אם כך, הוא מצב התבואה כשהיא באיבּה, בתחילת דרכה: שיבולת רכה שטרם הצהיבה. </span> </div> <div> <span> שווה לדחות את החג בחודש שלם בשביל שהטבע יהדהד בפסח את המצב הרצוי בנפש: לא צעיר ובוסרי אך גם לא קשה ומאובן. מי שבטוח שהוא כבר מלא עד גדותיו, לא יוכל לחגוג כך את ליל הסדר. אל חג החירות מתבקש לבוא כשהנפש קלה ומשוחררת. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> "היום אתם יוצאים, בחודש האביב" נאמר ביציאת מצרים. לא "תצאו" ולא "יצאתם" אלא בלשון נוכחת - היום! יציאת מצרים, רוצים לומר לנו, היא תהליך שמתרחש יום יום בנפש, והוא מתרחש דווקא כשאנחנו נמצאים במצב של אביב. רכים, יודעים שיש לנו עוד לאן לגדול. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> </div> Wed, 09 Mar 2016 22:29:44 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc6bba964 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc0002aac <h3> <font color="#783158"> <b> אדום או לבן? - לט"ו בשבט </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%A2%D7%A2%D7%A2.jpg" alt="White flowers with brown stripes and a yellow center, growing on a green stem."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> יין לבן לארוחה של דגים, יין אדום עם גבינות ובשר... למה דווקא בסדר ט"ו בשבט מערבבים ביניהם? </span> </div> <div> <span> ארבע כוסות יין שותים בערב החג, על פי מנהג חסידי שהולך ומתחדש בימינו. וצבע הכוסות לאורך הערב משתנה בהדרגה: מתחילים בכוס לבנה, ממשיכים ביין לבן מהול במעט אדום, אחריו כוסית של אדום במעט לבן, ולסיום – כוס אדומה מלאה. למי שעוד מסוגל כמובן... </span> </div> <div> <span> ארבע הכוסות של סדר ט"ו בשבט מחליפות צבעיהן בהתאם לגלי הפריחה בישראל. בשיאו של החורף, כשהכל לבן וקפוא בחוץ, הפרחים הבולטים בארצנו יהיו לובן השקדיה והעירית. לאט לאט תתווסף אליהם הרקפת החוורת, שבתוכה נשזרים כבר גווני ורוד רכים, אליה מצטרפים שלל פרחים ורודים ועדינים – ומשם עד לבוהק הכלנית, שמבשרת את בואו של גל הפרחים האדומים. </span> </div> <div> <span> אבל מדוע הטבע מחליף כך את צבעיו? מה גורם לפרח מסוים לעלות בעונה אחת, ואילו פרחים בצבע אחר יישמרו לעונה אחרת? </span> </div> <div> <span> הסוד טמון בחרקים, וביתר דיוק – בחיים החברתיים שלהם. </span> </div> <div> <span> ייצור צבע נחשבת משימה קשה עבור פרח צעיר, שגוזלת אנרגיה רבה מדי. מקובל להניח שפרח "ישקיע" בצבעוניות רק במידה והדבר ישתלם לו בבחינת ביקורי חרקים: אלו נמשכים אליו בגלל צבעו היפה, מאביקים ומפרים אותו. אלא, שימי החורף הקרים אינם מסבירי פנים עבור כל אותם קטנטנים. החיפושית נחה בתרדמת חורף, הפרפרים טרם בקעו, והמבקרות היחידות בין עלי הכותרת הן הדבורים החרוצות. </span> </div> <div> <span> אך הדבורה, שאיננה מסוגלת להבחין בצבע אדום, לא תתרשם ממאמציו של פרחי זה או אחר, וכך פרחי עונה זו נותרים ברובם לבנים. הרי הדבורה תגיע בין כה וכה, ואין עבור מי להתקשט... </span> </div> <div> <span> נותרה לנו שאלה אחת בעצם. כיצד מחזיקות הדבורים מעמד בעונה זו, בה כל חבריהן נעלמים מפני הכפור? הסיבה היא, שהדבורים בוחרות לחיות זו עם זו, צפופות בכוורת אחת, וכך למעשה זוכות פעמיים: בשיא החום הן מאווררות זו את זו במשק מתמיד של כנפיהן, ובעונות הקור – הקרבה מחממת אותן ומאפשרת להן לעבור את ימי החורף בקלות. </span> </div> <div> <span> שיהיה לנו טו בשבט חברתי וחמים! </span> </div> </div> Sat, 09 Jan 2016 22:21:53 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-postc0002aac thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post78dff459 <h3> <b> <font> מדרגות לגן עדן </font> </b> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/5e0a9be0-7347-4d8e-8e02-d786d470cc76.jpg" alt="Steps with colorful risers and Arabic script, viewed through a wrought iron fence."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> תמיד היה כאן חומר נפץ. ההר עליו הוקם בית המקדש היה מקום שהלהיט את הרוח, וגם אלפי שנים אחורה האנרגיה החזקה שבו עוררה סכנה של הקצנה ומהומות. עם זאת, הקפידו תמיד להותיר את המקדש פתוח לכל המבקשים לבקר בו, יהודים ושאינם. כיצד התמודדו מנהיגי העם באותם ימים עם אתגר שמירת השקט במקום? </span> </div> <div> <span> אחת הדרכים היתה שיטת המדרגות. הכניסה להר הבית לא עברה כמו היום, בגשר העץ המוצב ברחבת הכותל, אלא במדרגות אבן רחבות אשר תוכננו בשיטה ייחודית: במקום אורך קבוע הוחלט על ערבוב גדלים. מדרגה אחת גבוהה – וחברתה נמוכה. מדרגה אחת ארוכה – והשניה קצרה. </span> </div> <div> <span> כך נוצר דגם הבנוי זוגות-זוגות, שאמנם יוצר אפקט ויזואלי מרשים למתבונן מרחוק, אך תרומתו הגדולה היא לעולים בו בפועל: במדרגות כאלו, לא ניתן לקפוץ או לדלג. הן מצריכות את העולה בהן לשים לב לצעדיו, לעלות לאט, במתינות. אי אפשר להתפרץ דרכן להר סתם ככה. </span> </div> <div> <span> אלמנט אדריכלי פשוט כמו מדרגות, נותב כאן כדי להבטיח שהבאים בשערי המקדש יבואו רגועים ומיושבים ברוחם. על אלו נוספו הטבילה במקווה, שתרמה גם היא להשתהות ולרוגע. </span> </div> <div> <span> בכנס שהתקיים בשבוע שעבר למדתי מפי החוקר עמרי עבאדי פרט נוסף: המדרגות המובילות להר נבנו דווקא בצד הפוך לכיוון ממנו באים העולים לרגל. בכוונה עשו כך, כדי לגרום למבקרים לעשות את הדרך הארוכה והטקסית, לכוון עוד את ליבם ומחשבתם, ולעלות אל המקום הקדוש כאשר הם מוכנים באמת. </span> </div> <div> <span> בימים אלו כשירושלים איננה שקטה, מי יתן ונדע כולנו לגשת אל המקומות הרגישים ברוגע ובמתינות, מתוך לב פתוח ואוהב. </span> </div> </div> Sun, 25 Oct 2015 22:16:16 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post78dff459 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-poste12afb9e <h3> <b> <font> יום בריאת האור </font> </b> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%97%D7%94+%D7%91%D7%94%D7%A8+%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%95.jpg" alt="Sunset over a distant horizon, viewed through silhouetted tree branches."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> היום, כ"ה באלול, נברא האור שממלא את העולם.   </span> </div> <div> <span> יום זה מחושב במסורת העברית כיום תחילת הספירה ובריאת העולם. לא מדובר בקביעה שרירותית אלא ספירה אחורה מיום הולדתו של האדם הראשון, אי שם בגן עדן: </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> סיפור בריאת העולם בספר בראשית פרק א', פורט ששה ימים של עשייה ובריאה יש-מאין. האחרון שבהם - היום הששי -  הוא היום בו מסופר כי נבראו האנשים הראשונים, חווה ואדם.  </span> <span> יום בריאת האנושות.  </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> אם נספור את הימים אחורה מהיום הששי, כלומר - ששה ימים לפני מועד תחילת ראש השנה - נגיע ליום מס' 1 בבריאת העולם, היום הראשון. התאריך, אם מחשבים אותו אחורה, יוצא כ"ה בחודש אלול. <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> ביום זה, הראשון להתהוות העולם, מסופר כי נברא האור: <br/> "ויאמר אלוהים יהי אור, ויהי אור". </span> </div> <div> <span> <br/> להפתעתנו, אין מדובר כאן בשמש, בירח ובשאר הכוכבים. בריאתם של אלו מוזכרת בפירוט בהמשך הסיפור, ביום הרביעי לאותו שבוע, באמירה – "יהי מאורות ברקיע השמים". <br/> <br/> </span> </div> <div> <span> <b> איזה אור , אם כך, נברא ביום הראשון ?? </b> </span> </div> <div> <span> <br/> נראה שאין מדובר כאן בפנסים או אביזרי תאורה אלא באור אמיתי, מיוחד: אותו אור השכינה שבהק ומילא את העולם. עד כדי כך היה האור חזק, עד שהעולם לא היה מסוגל להכיל אור בהיר שכזה, והוא נאסף ונגנז וממתין עדיין לימים שעתידים לבוא. זהו האור שממנו מתקיים הכל. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> בבריאת העולם, האמירה הראשונה הזו של "ויהי אור" יוצרת חיץ בין התוהו ובוהו השולטים בעולם לפני בואו, לבין ההכרזה על יצירת סדר חדש שהוא בבחינת "וירא אלוהים כי טוב". </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> יום זה, אם כך, מעביר אותנו מן התוהו ובוהו אל הרגע בו מתחיל לבקוע האור, אל ראשית ההויה. </span> </div> <div> <span> ממש ממש היום. </span> </div> <div> <span> <br/> </span> </div> <div> <span> יום של חסד ושל אור חדש שבא לעולם. <br/> אילו אורות נאחל לעצמנו כי יבקעו בנו בשנה הנפתחת כעת? </span> </div> </div> Tue, 08 Sep 2015 21:02:49 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-poste12afb9e thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/copy-ofe9761ecf <h3> <b> <font> משנכנס אדרו </font> </b> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/6+%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%9B%D7%A0%D7%A1+%D7%90%D7%93%D7%A8%D7%95-+-+%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%95%D7%9F+%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%A3+%D7%A2%D7%9C+%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A8.jpg" alt="Dark storm clouds over a rural landscape with fields, dirt road, trees, and buildings."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> "משנכנס אדר מרבין בשמחה" היו שרים במסדרונות בית הספר שלי, ברעש וריקודים ונסיון לעשות שמח. אבל הרבה פעמים משנכנס אדר דווקא מתחשק לנו, לפעמים, לבכות. נדמה שלא מעט אנשים חווים את הימים האלו ככה, כאילו נכנסנו בשער בלתי נראה של תקופה כבדה יותר, ויש דכדוך שמגיע לפעמים ללא סיבה מוצדקת וברורה. </span> </div> <div> <span> זה קצת מפתיע, כי עברנו את הקור ו"דכאון החורף", ומה פתאום מגיעה עצבות? </span> </div> <div> <span> לא פעם חשבתי, כי כל הקריאה הזו להרבות בשמחה באדר, באה כדי לחפות על מלנכוליה וכי במהותו, אולי חודש אדר איננו חודש כל כך קל ופורימי. אולי בעצם, מתחת לכל מעטפת החג השמח, מסתתרים להם ימים כבדים למדי, ומה היה קורה בם אילולי היינו כל כך מתאמצים לשמוח. </span> </div> <div> <span> השאלה, אבל, היא למה בכלל יש קושי. </span> </div> <div> <span> לי נראה, שזה מחול הפרידה של הימים הקצרים, של החושך. כמו שלהבת נר שלפני סיום מתגברת, כך כאשר משהו נגמר, לפעמים ברגע האחרון הוא דווקא מחזק אחיזה. </span> </div> <div> <span> אנחנו הולכים בימים אלו ומתקרבים ליום השוויון: שעות האור מתארכות במהירות, ובעוד שבועות ספורים יגיעו ימים בהם כבר האור מרובה על החושך. </span> </div> <div> <span> יכול להיות שזו הסיבה: כבר יש באוויר את התחושה של טרום-אביב, החושך תכף מפנה את מקומו לחצי השנה המוארת, ואז בימים אחרונים לפני שינוי מתגברת לרגע אחיזתו של הקור, ומכבידה יותר מהאפקט האמיתי שלה. </span> </div> <div> <span> כאילו שיש משהו שכבר רוצה לפרוץ, רוצה להבשיל, רוצה לרוץ החוצה – אבל זה עוד לא הזמן. והפער בין האור שרוצה בר לבקוע לבין המציאות שעדיין לא הגיעה לשם הוא שיוצר תסכול. </span> </div> <div> <span> השם של חודש אדר, או "אדרוּ" במקורו הבבלי, מבטא יפה את הרעיון: "אדרוּ", אומרת ד"ר תמר עילם גינדין, מגיע מהמילה האכדית iddaru, שמשמעותה גורן. כלומר, החודש קרוי על שם המקום בו דשים את התבואה שנקצרה, כנראה משום שבתקופה זו היו יוצאים להכין את הגרנות. </span> </div> <div> <span> אבל רגע. מי שגר במרחב הים תיכוני מכיר את סדר העונות: חיטה קוצרים בחג שבועות, ועד שמייבשים ומביאים לגורן זה כבר אמצע הקיץ. שעורה באמת קוצרים קודם, מייד אחרי פסח, אבל גם פסח עדיין רחוק. אז מה פתאום "חודש הגורן" עכשיו דווקא? עכשיו כשהחיטה עוד ירוקה ואפילו הגרעינים עוד לא גדלו, קצת מוקדם בשביל לדבר על דַיִש, לא? </span> </div> <div> <span> אלא שמי שנתן לאדרוּ את שמו, ראה כנראה את מה שמעבר לחיטה. הנפש, אמרנו, כבר רואה את האור שבקצה מנהרת השנה וממש כאילו "רצה" לקראתו. ההבשלה עוד לא שם, אבל היא תגיע מיד. כך גם החיטה: כשיורדים בעונה הזאת לשדות, השיבולים עדיין ירוקות והקציר רחוק – אבל אפשר כבר להרגיש שהוא סוף סוף יבוא. </span> </div> <div> <span> בעצם, אפשר לומר שיש תהליך ארוך, תחילתו בלב החורף, המשכו בפסח ובעומר, וסופו באור הגדול של שבועות. </span> </div> <div> <span> אדר, אם כך, הוא כמו גרעין הכנה לחצי המואר של השנה, וברובד הפיזי – הוא החודש בו מכינים את הגרנות. למרות שבפועל אין אפילו גרגיר תבואה אחד שכבר הבשיל, התרבות שלנו מבקשת מאתנו שנרים את המבט ונצפה למרחוק. </span> </div> </div> Fri, 06 Feb 2015 21:58:26 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/copy-ofe9761ecf thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/copy-of <h3> <b> <font> מדוע כה רבות השקדיות? </font> </b> </h3> <div> <img src="https://irp.cdn-website.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/5+%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2+%D7%9B%D7%94+%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%95%D7%AA.jpg" alt="Almond tree branch with pink and white blossoms in full bloom."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> כל מי שילדותו עברה עליו בגן ילדים בישראל, מכיר בוודאי את הקישור האוטומטי בראשנו בין פריסת חודש שבט לבין השיר "השקדיה פורחת". </span> </div> <div> <span> למי שמטייל בעונה זו בהרי הארץ נדמה כי כל כולה עצי שקד. בכל אתר או חורבה בו היה פעם כפר, כגון ליפתא או סטף, צומחות שקדיות לאינספור, "שמלת כלה" לבנה כמו מכסה את ההר. </span> </div> <div> <span> אבל איך זה שישנן כל כך הרבה שקדיות? </span> </div> <div> <span> נכון שהשקד הוא עץ מקומי וגדל בר בהרים, אך ריכוזו הגדול במקומות בהם היה ישוב חקלאי, כפר ערבי בדרך כלל, רומז כי השקד ניטע שם במיוחד. יתכן ששימש למאכל, אולי לנוי או למוצרים נלווים. אך... כמה עצי שקד צריכה משפחה אחת? טיול בין חורבות כפרים אלו מעלה מספר רב יותר של שקדיות משהיתה יכולה אוכלוסיית כפר שלם לאכול או לייצא. מה שמחזיר אותנו שוב אל אותה שאלה – אז מדוע יש כל כך הרבה מהן? </span> </div> <div> <span> מחברתי חגית זהרה מימון, שמעתי פעם את התשובה לכך. לא עצי שקד גידלו בכפרים, אלא מגוון רחב בהרבה של עצי פרי: אגס, אפרסק, שזיף.. כל משפחת הפירות הנשירים. אלא שעצים אלו נחשבים חלשים וחשופים לפגיעת מזיקים. כדי להתגבר על בעיה זו משתמשים עד היום בפתרון אותו יישמו גם בני הכפר: הרכבה. עץ "חלש" אך בעל פרי טעים מורכב על גבי גזע של עץ מקומי, בלאדי, חזק ועמיד למזיקים. לא נכנס במסגרת זו לבעיית הכלאיים (חיבור בין עצים ממין שונה), רק נסביר כיצד הדבר נעשה: נוטעים בוסתן מלא בשתילים צעירים של שקד, הוא העץ המקומי אשר ישמש כַּנָה, מלשון משענת. עם גדילתו, גזומים את כל הענפים ה"שקדיים" ומחברים במקומם ענפים של עץ הפרי הרצוי, שזיף או אפרסק למשל. זהו הרוֹכֵב. </span> </div> <div> <span> לכאורה חיבור מושלם, עץ המקבל גם את כוח העמידות וגם את מתיקות הפרי. אלא... שמסתבר כי בוסתן כזה דורש לא מעט השקעה: עץ המקור, הכָּנַה, שואף שוב ושוב להוציא מתוכו גם את ענפיו "שלו", ענפי שקד, ועל החקלאי מוטל ללא הרף לעבור ולגזום ענפים סוררים אלו. אם יתמהמה – מיד יחזור העץ לטבעו הראשוני. </span> </div> <div> <span> פתחנו בשאלה מדוע רבות השקדיות בין שרידי כפרים אלו. </span> </div> <div> <span> התשובה היא כי בעת שנעזבו הכפרים במלחמת העצמאות ונותרו ללא יושב – נעזבו גם אותם בוסתנים. בהעדר יד מכוונת, החלו עצי השקד חוזרים למקורם: פרעו מעליהם את ההרכבה הכפויה, וחזרו להצמיח ענפי שקד מקוריים. שוב לא היה מי שיגזום ויטפח את העץ ה"רוכב", והבוסתן שהיה בעבר עמוס מגוון עצי פרי, הפך מטע של אינספור עצי שקד ש"חזרו הביתה": שבו למקורם הראשוני. </span> </div> <div> <span> בט"ו בשבט הקרוב אם נטייל ונפגוש בשקדיות, נזכור כי הן מזמינות אותנו לא רק להנות מיופי וריח משכר, אלא גם, אם נרצה, להסתכל עמוק פנימה ולקבל מהן השראה לחזור למקור הראשוני שלנו. למה שהיינו, בתוך תוכנו, באמת רוצים ויכולים להיות. </span> </div> </div> Sun, 01 Feb 2015 21:23:19 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/copy-of thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post7df52f00 <h3> <b> <font> למה לא אוכלים חמץ? </font> </b> </h3> <div> <img src="https://irp-cdn.multiscreensite.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/4+%D7%A2%D7%9C+%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94+%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA.JPG" alt="Red and black blister beetle on dry, tan grass."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> "חכי! הסתבכו לך כמה חולדות במטאטא! אל תשליכי אותן, מסכנות!" </span> </div> <div> <span> אם היינו גרים בביתו של "רַבִּי", נשיא הסנהדרין במאה ה-3, היינו עדים לרגע הקריטי הזה, שסימל תפנית בחייו של המנהיג הסובל, שכבר הפך סמל לייסורים. </span> </div> <div> <span> שלוש עשרה שנים קודם לכן, מספרת הגמרא (מסכת בבא מציעא דף פה), ישב בחדרו ולמד, בעוד גדיים מהחווה שבחוץ הובלו על פני ביתו בדרכם לשחיטה. גדי קטן אחד ברח מסכינו של השוחט ורץ אל תוך הבית, מחפש מפלט בין קפלי גלימתו של הנשיא. "לֵךְ", אמר לו רבי יהודה, ומשך אותו החוצה מן המסתור. "לֵךְ, כי לכך הרי נועדת." </span> </div> <div> <span> הגדי הובל בחזרה אל השוחט ועל אילו רבי יהודה ירדו שנים ארוכות של מכאובים שלא נמצא להם מזור: מאותו רגע לא פסק רבי יהודה מלסבול בשיניו ובכליותיו. זעקות כאביו נשמעו – כמה נורא - גם במרחק קילומטרים משם. </span> </div> <div> <span> כיצד ניצל אם כך? </span> </div> <div> <span> שלוש עשרה שנים עברו, ובאחד הבקרים, שוב בשעת לימוד, טאטאה עוזרת הבית את הרצפה וגרפה החוצה גורי חולדה קטנים שהסתתרו באחת הפינות. רבי יהודה, שלא ידע כמובן את פשר כאביו, ראה את הגורים הקטנים ונכמרו רחמיו: "הניחי להם," ביקש ממנה. </span> </div> <div> <span> "שיישארו בבית. אלוהים מרחם עליהם, וכך גם אני." </span> </div> <div> <span> והכאבים? – חלפו כלא היו. </span> </div> <div> <span> אין צורך, כמובן, להפוך את ביתנו למעון חרקים. העניין הוא בגישה. ממורי, שמואל שאול, למדתי על היופי בשפה העברית: כשאנו חשים נפרדים (מאנשים אחרים, מחיות, מהטבע) אנו מפורדים כמו גרגירי חול, ובמצב הזה לא פעם חווים מחלה. לעומת זאת כשחשים אחדות עם האחר – ויהא זה אדם, צמח, או אפילו חרק בעל חיים - אנו במצב של אחדות עם הבריאה. הגוף במצב בריא[ה], ואין לו צורך ב"תזכורות". </span> </div> <div> <br/> </div> </div> Tue, 04 Nov 2014 10:56:34 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post7df52f00 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post2087d62f <h3> <font color="#783158"> <b> ט"ו באב – סודות מגן עדן </b> </font> </h3> <div> <img src="https://irp-cdn.multiscreensite.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/3+%D7%98%D7%95+%D7%91%D7%90%D7%91+%E2%80%93+%D7%A1%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA+%D7%9E%D7%92%D7%9F+%D7%A2%D7%93%D7%9F.jpg" alt="Arrangement of colorful dominoes in a circular pattern, radiating outwards. Yellow in the center, surrounded by green, blue, and red."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> לו התבקשנו לדרג את החגים על פי חשיבותם, היינו וודאי מציבים את פסח או ראש השנה. </span> <br/> </div> <div> הגמרא במסכת תענית חוסכת לנו התלבטות, ומעניקה את מדליית המקום הראשון ליום כיפור וט"ו באב. בשניהם, כך נכתב, היו בנות ישראל יוצאות מביתן בשמלות קיץ לבנות, כל אחת – בבגדי חברתה! </div> <div> כדי שכל בנות הכפר תוכלנה להשתתף, היו הנשים משאילות בגדים מאחת לשניה. וכדי שלא תתבייש מי שאין ידה משגת, היו כולן שואלות זו מזו: בתו של המלך כמו גם בתו של טוחן הכפר. כך, אפילו העניה שבנערות הרגישה בנוח, ויכלה להצטרף למעגל. </div> <div> אך לא המנהג הזה, יפה וחברתי ככל שיהיה, הזניק את ט"ו באב לראש רשימת החגים. היו אלה דווקא המחולות: ריקודי הכרמים. </div> <div> הגמרא מוסיפה תיאור, שבהתחלה נדמה תלוש לחלוטין: "עתיד אלוהים" מסופר שם על הזמן שאחרי הזמן, "לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו..." </div> <div> ובכן... ישנן לא מעט גרסאות לגבי המתרחש בגן עדן, אך מעולם לא סיפרו לנו שהפרס יהיה הרקדה המונית! </div> <div> בכוריאוגרפיה השמיימית כולם עומדים במעגל, מצביעים פנימה ואומרים: הנה האמת. </div> <div> מדוע חשוב לציין כי מדובר במעגל דווקא? מה רע בריקודי שורות, או סתם ריקוד חופשי? </div> <div> אינספור מחוללים התקבצו למעגל הזה. לכל אחד מהם סט של דעות מוצקות, השקפות, אמירות... כל אחד מהם (ומאיתנו) מבין את העולם אחרת ומצביע לכיוון אחר. לכשעצמו, זה מצוין. אבל כשאנחנו עומדים בשורה, או אפילו זה מול זה, כל אחד מצביע על האמת והכיוון שלו, ונוצר כאוס אדיר של אצבעות מונפות. </div> <div> במעגל משתנה הכל. </div> <div> אותן דעות שונות, אותן ידיים מצביעות קדימה, אך כעת משסודרו במעגל – מצביעות כולן אל נקודה פנימית אחת. הרבה קולות יש בציבור, אך כשהוא מתעגל, קל לראות שכולם מצביעים על נקודה של אמת אחת. </div> <div> מחול, מסתבר, זה לא סתם ריקוד. זאת אמירה. </div> <div> <br/> </div> </div> Sun, 03 Aug 2014 09:56:32 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post2087d62f thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post76220d18 עמוק באמצעו של חודש אייר מגיע "פסח שני" (לא לבלבל עם שביעי של פסח!). בניגוד לאחיו הבכור - ליל הסדר הנחגג ברוב טקס – פסח שני נדחק לקרן זווית. <h3> <b> <font> פסח שני - חג של הזדמנות שניה </font> </b> </h3> <div> <img src="https://irp-cdn.multiscreensite.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/2+%D7%A4%D7%A1%D7%97+%D7%A9%D7%A0%D7%99+-+%D7%97%D7%92+%D7%A9%D7%9C+%D7%94%D7%96%D7%93%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA+%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%94.jpg" alt="Cave interior with a still pool of water reflecting the light and surrounding rock formations."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> עמוק באמצעו של חודש אייר מגיע "פסח שני" (לא לבלבל עם שביעי של פסח!). בניגוד לאחיו הבכור - ליל הסדר הנחגג ברוב טקס – פסח שני נדחק לקרן זווית. </div> <div> <b> <font> מה זה החג הזה בכלל? </font> </b> </div> <div> בני דור המדבר שחוו על בשרם את יציאת מצרים וחצו ברגליהם את ים סוף, לקחו ברצינות רבה את ליל הסדר – יום השנה לשחרורם מהעבדות. מכיוון שההגדה טרם נכתבה אז, וגם את האפיקומן עוד לא המציאו, המנהג העיקרי סביבו התקבץ העם היה קרבן כבש, שמאוחר יותר באותו ערב נצלה והפך לסעודה גדולה. </div> <div> שנה אחר שנה, הכל הלך חלק, עד שמגיע רגע שאליו איש לא התכונן מראש: </div> <div> ספר במדבר מספר על קבוצת אנשים, שמסיבות שונות לא יכלו להשתתף בחגיגת הפסח. בצערם, הם פונים אל משה בבקשת פתרון. לכאורה הפניה מיותרת, שהרי אין בכוחו של משה להחזיר את הזמן לאחור.  </div> <div> אבל משה מקשיב, רואה את הרצון העז, וחוזר עם תשובת האל: "שובו הנה," הוא מציע להם, "בירח המלא הבא, בדיוק חודש אחרי המועד המקורי, ותקבלו הזדמנות לפסח פרטי משלכם." </div> <div> "לא מדובר בשחזור סתמי של קערת פסח וארבע כוסות," מסביר משה. "כל חוקי הזמן יוקפאו עבורכם: את הקורבן המיוחד של פסח, זה שמותר להביא רק פעם אחת בשנה – יקבל הכוהן מידיכם באופן מיוחד, גם אם עבר חודש שלם מהמועד המקורי." </div> <div> במילים פשוטות, אומר להם משה, אתם מקבלים הזדמנות שניה. </div> <div> פסח שני, גם אם אינו "מחגג" ובקושי מצוין בלוחות השנה, הוא חג מעל הזמן, חלון שנקרע עבורנו ברצף הימים, מאפשר להתעלות מעבר למגבלות של זמן ומקום. לגעת במה שהיה, לתכנת מחדש, ולעשות בפעם הזאת – אחרת. </div> <div> <br/> </div> </div> Mon, 12 May 2014 08:13:56 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post76220d18 thumbnail main image https://www.eshkolei-kedem.com/my-post <h3> <b> <font> למה לא אוכלים חמץ? </font> </b> </h3> <div> <img src="https://irp-cdn.multiscreensite.com/99bb5b6a/dms3rep/multi/1+%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2+%D7%9C%D7%90+%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%9D+%D7%97%D7%9E%D7%A5.jpg" alt="Seder plate with egg, greens, bread, and flowers. Red, yellow, brown, and blue colors. White background."/> </div> <div data-rss-type="text"> <div> <span> נדמה שכולם יודעים את הסיבה: יצאנו ממצרים בחיפזון, הבצק שלא תפח נכנס לתנור כשהוא שטוח ודק, ועד היום אוכלים מצות, שכר לאותו עניין.  </span> <br/> <span> יכול להיות שלא? ומה יש במצות האלה שחשוב כל כך לרוח החג? </span> <br/> <span> בימי הזוהר של האימפריה המצרית, עוד בטרם הגיעו אבותינו לעבוד, התחדש התפריט המצרי בלהיט שעתיד לחולל מהפכה במטבח. עד אז נאכלו דגנים בצורתם המבושלת הפשוטה. דייסה, אפשר לומר. אך בתקופת הברונזה מציגים המצרים חידוש שעתיד לשנות את פני העולם: תנור אפיה! לראשונה מעובד הדגן למיני מאפים ובראשם ללחם – גאוותה של מצרים. </span> <br/> <span> התנורים ההם היו כבדים, גדולים ומורכבים. מי שהתכבד ובנה תנור כזה בחצרו – לא מיהר לחפש דירה אחרת. </span> <br/> <span> בנוסף, כדי להכין בצק הראוי לתנור כזה, היה צורך בהחמצת שאור, בהתפחה... כל אלו דרשו ימים רבים של שהיה באותו מקום, ולכן התאימו רק למי שישב ישיבת קבע בביתו.  </span> <br/> <span> במהרה הפך התנור סמל לתרבות המבוססת של מצרים. תושביה נקראו בכתובות העתיקות "אוכלי הלחם", ומאפים נחשבו למזון המועדף על אלי הפרעונים. אפשר לומר כי אפיה הפכה סמל לישיבת קבע, עושר, בטחון... ולימים – כבדות ושקיעה רוחנית. </span> <br/> <span> כדי להוציא את העם ממצרים, היה צורך לא רק להרחיק אותם פיזית מהמקום, אלא לנתק כל קשר תרבותי עם ארץ השעבוד. התנור, הלחם, הבצק המונח להתפחה – כל מה שחייב ישיבה של קבע הפך, עם יציאת מצרים, לנחלת העבר. </span> <br/> <span> בני ישראל היוצאים לחופשי התבקשו לאמץ את סמלו של הנווד הנע במדבר, חופשי כמו הרוח. מאפה מהיר של קמח מעורבב במים, פיתה הנאפית על גחלים, משוחררת מכבלי ההתפחה והטאבון – אלו הפכו לסמלו של העם המבקש לפתוח דף חדש. </span> <br/> <span> התזכורת השנתית ליציאת מצרים נועדה לשחרר אותנו מתחושת כבדות ושקיעה אל תנועה של התחדשות, חיוניות וחירות אמיתית. </span> <br/> </div> <div> <br/> </div> </div> Tue, 01 Apr 2014 08:04:24 GMT https://www.eshkolei-kedem.com/my-post thumbnail main image